חורב קס״טHoreb 169
א׳מה יורו לנו המועדים ואיזה לקח טוב נוציא מהם:
1
ב׳פסח — הלמודים: בכלל: ה׳ מושל בטבע ובחיי העמים, בטבע כמו בתולדה יכונן את ההתפתחות להאיר את היום מחשכת לילה ומדומית מות לחיים תוצאות; בפרט: ה׳ היחיד ומיוחד הוא בורא ישראל, מושיעו ואדונו — ישראל — חבל נחלתו, עבד ה׳. לקח טוב: להיות תמיד כסלע איתן; חזק ואמיץ בברית ה׳, האל היחיד ומיוחד, לאהוב אותו בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאדך, להיות שומר אמונים במנת גורלך ובחיים, אשר יעד בהם את עם ישראל ובכללם גם אותך — ״אהבה״ —
2
ג׳שבועות — הלמודים: בכלל: ה׳ בטבע ובאנושיות כונן כל דבר אל מטרתו ותכליתו. את ״האנושיות״ יחנך לשלמות תעודתה, ואת פעולת האדם להיות נכנעת תחת רצונו, ובגלל זאת גלה את רצונו הקדוש. בפרט: ה׳ היחיד ומיוחד, הוא נותן התורה, ותעודת ישראל האחת, היא: להיות הנושא והמקים את תורת האלהים, וע״י הקנין הזה להיות ״ממלכת כהנים וגוי קדוש״. התורה: נתונה מה׳ להיות נחלת ישראל. לקח טוב: להדבק בה׳ ובתורתו ולהוקיר אותה יותר מחייך, גם לירא את ה׳ ולעשות את כל דברי התורה הזאת קראך ה׳, לוהולד בקרב עם ה׳, בבית ישראל — ״יראה״.
3
ד׳סכות — הלמודים: בכלל: ה׳ הוא המחזיק והמכלכל את הטבע והאדם, הוא אדון ומחלק את כל מתנות החיים. — בפרט: ישראל: לא לבד, כי במאמר ה׳ נברא עם ה׳ זה, כי גם על פיהו הוא חי וקים, מידו לבד החזקתו באשר והצלחה, מידו שבטו ומשענתו וקיומו במדבר חייו. לקח טוב: לפנות מבטך אל ה׳ בימי אורה ושמחה, לדעת, כי הוא הנותן לך שפע ברכה ואשר; בעני וצרה — להבין בעוד הוא הנותן לך כח לשאת ולסבול בטח יחזיק בימינך ולא יתן למוט רגלך בעתים לרעה; והיה אמונת עתיך. ״ענוה״ בימי ״אשר וששון״, ״חוסן ובטחון״ בה׳ ״בעני ואסון״ — ״אמונה״.
4
ה׳שמיני עצרת — הלמודים: בכלל: ה׳ הנותן תמיד לכחות ההתפתחות כח עלומים מחדש. בפרט: ה׳ הוא המחזיק והמקים לנצח בקרב עם ישראל רוח קדשו, מגן ומחסה הנהו בעד תורתו להתקים בקרב בני ישראל; הוא המעורר את אנשי השם גדולי דעה להיות ראשי פנות התורה והלאום. — לקח טוב: לשאוב מים בששון ממעיני התורה, לשתות ולהשקות בשמחה קשט ודת מבאר חפרוה שרי ישראל, אדירי התורה, ואם גם אלפי אחינו יעזבו את צור ישועתם, גם יעמלו להשכיח תירת אל חי, אף זו לעגם עליה כל הימים, אנחנו, בישועת ה׳ מעוזנו, נשמח ונגיל בזאת התורה ובשמה נדגול כל היום; נלכה באור עמוד־אש־דתה ולא נשים לב לאלה המתחרים להביא מים זידונים לכבות את גחלתה האחרונה, ולהביע ריק כאלו חפצם צלחה בידם; בשמה נדגול, כי ה׳ הוא המדליק את המנורה הטהורה, וכל הרוחות שבעולם לא יתן לכבות את האהבה לה מזרע קדש, ודבר אלהינו יקום לעד — ״שמחה״.
5