חורב קע״הHoreb 175
א׳לשפוט אם איזה מלאכה ע״י מעשה ותוצאתו היא לצורך חגיגת היום, עלינו לבחון את עצמות התוצאה ואת היחוסים הראשיים הנמשכים אליה, אבל לא תוצאות המעשה ההוא התלוי רק ברצון וחפץ העושה, למשל: הכנת איזה דבר מאכל ביו״ט, והוא שייך לאינו יהודי, או גם הכנת האכל בעד עצמו לפני צאת היו״ט, הוא חלול יו״ט, כי הקנין ״והרשות״ ומושג ״הזמן״ הזה מהיחוסים הנכבדים במלאכת יו״ט, אבל אם חומר האכל הוא של היהודי וההכנה היא בעד אינו יהודי או בעד יום השני, היא אמנם בעצמותה איננה חלול יו״ט, אם יש הזמן והיכולת ״להנות״ ממנו בו ביום, כי הקביעות וההזמנה בעד האינו יהודי או בעד יום השני בלתי נמצאות בעצם הדבר רק ברצון העושה (הואיל). אבל גדר ״הסיג״ ימשוך אל האסור גם את הכונה ויאסור כל פעולה ומלאכה אם הכונה איננה ג״כ כלולה בתוכה, כי היא אמנם דרושה להיות לתכלית ״ההנאה באותו יום״ — לכן כל עבודה ומלאכה היעודה ביחוד ובפרוש בעד היום השני או בעד האינו יהודי אסורה לעשות ביו״ט (תק״ג, תקי״ב).
1