חורב קע״דHoreb 174
א׳כל מלאכה, אשר התוצאה שלה ״הנאה״ בעד צורך היום מותר גם לעשות זאת בעד כל תוצאה, אם יש לו אף היחס היותר קל לחגיגת היום, ורק אם התכלית היא בעד האדם וכפי מנהגו, אבל לא לתכלית משונה וחדשה, וזה הוא הנקוב בשפתי חכמים ״מתוך״ (מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך). בחיינו הנהוגים דרוש לנו לדעת זאת בפעולות כמו אלה: מתוך שהותרה ״הוצאה״ לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך (תקי״ח), כמו כן הבערה להתחמם, להחם מים לרחוץ ידיו, אבל לא רחיצה של כל הגוף, וכן לעשות מוגמר (רויכערווערק) — לפזר מיני בשמים על הגחלים להריח או להפיץ ריח בבית ובכלים אסור (ועל פרות לתקן האכילה מותר), בהיות הדבר הזה הנאה חדשה והתעדנות. — (תקי״א)
1