חורב ק״פHoreb 180
א׳ב) ע״י התעסקותך — אל זאת יתיחסו הדברים האלה, אשר במשגה חפצו רבים ליחס את כל כונת עצם דבר השביתה בתור תכלית הימים האלה, לבלי ליגע הרבה את הגוף ולמנוע עצמו מהדאגה בעד הדברים הנוגעים אל הגוף, ואם כי לא מטעמם, אבל הלא מפני עצם קדושת ״מועדי ה׳ אלה״ ומטרתם הנעלה, עלינו למנוע עצמנו מיגיעת הגוף בשבת וביו״ט ולהסיר כל דאגה מרוחנו ונפשנו, דבורנו ומעשינו בנוגע לצרכי הגוף ומחסוריו, למען יהיה הרוח והנפש מופנים לפעולותיהם הפנימיות, וכל הגיונם ודאגתם יכוננו רק אל האשר הרוחני, הגוף ינוח, למען בנוחו יקיצו הרוח והנפש ויתעוררו להחליף כח, להיות מסוגלים ומכשרים ביותר לקבל את ברכת יום השבת וקדושת שמחת יו״ט.
1
ב׳לכן מלבד כל מלאכה בשבת ומלאכת עבודה ביו״ט (ראה פרקי א׳ — ג׳) אסורים לנו גם עניני מצוא חפצנו אלה:
2
ג׳א)במעשה א) כל יגיעת הגוף היותר קלה, אם היא בלתי נצרכת (שכ״ד, תק״ג) גם היגיעה הדרושה, אם פעולת הגוף מיגעת הרבה (של״ג, של״ה, של״ח, תק״י, תקכ״א, תצ״ח, תצ״ט). ב) כל עסק בנוגע לחרמת המעשה או פעולה המתיחסת אליה או היעודה לימי המעשה, או גם הנראה כמעשה של חול, כמו: לקנות, למכור או לשלוח הנקנה או קנין עצמו ממקום למקום, למדוד, לשקול ולפקח על העברת ומשלוח סחורות, לצאת בחוץ ומטה ביד, ללכת עד גבול הדרך, למען בצאת החג תרים משם פעמיך ללכת הלאה בגלל איזה מסחר וכדומה (ש״מ, רנ״ב, ת״ק, ש״א, תקכ״ב, שכ״ג, רמ״ה) — כל זאת אסור לעשות גם ע״י אינו יהודי (רמ״ד עד רמ״ו ושאר מקומות), וגם אם נדברו אדות זה מלפני החג יוכל להעשות רק עפ״י תנאים מיוחדים (שם).
3
ד׳ב)בדבור: — כל דבור הבלתי נוגע לחגיגת היום או למעשה הצדקה ומה גם בנוגע לחרשת המעשה בחיינו הנהוגים אסור, כמו לגמור בדבור כל מקנה וקנין, משא ומתן ואיזה עסק, או גם דבורי חול אחרים, כמו: להגיד ולקצוב מקח בעד סחורה, לשכור פועלים וכדומה, ליעד איזה עסק אחר יו״ט, לקרוא מכתבי מסחר, חשבונות, כתבים, ובכלל דברים כאלה הבלתי מועילים להביא חכמה גם דעת ה׳ ויראת שדי, שיחות מעניני חדשות וילדי יום מותרות הנה באופן, אם יש בהם איזה תועלת בעד התכלית הנזכרת, או למצער, אם יעשו ענג והנאה להמדבר והשומע, כמו כן מותר להביא צרכי אכל בעד יום החג מהמוכר שרגיל לקנות אצלו, מבלי מדידה, משקל ומספר, ורק להגיד את מהות הדבר הנדרש (ש״ו, שכ״ג, ת״ק, תקי״ז).
4
ה׳ג)ברעיון — כל רעיון ומחשבה הנוגעים לחרשת המעשה וחיי העסק, להגות בדבר עסק העומד להגמר ולחשוב מחשבות אדותיו, כן כל רעיון, אשר לא יכון לקבוע בלב יראת שדי, הטבת דרך האדם ובטחונו בה׳, כמו כן התעסקות בחלקי המדעים, אשר אם אולי ירחיבו את הדעת, אבל בלתי מיוסדים לחזק את הלב והרוח בחכמת החיים, לרומם את נפש האדם, להגות דעה במה יזכה את ארחו (ש״ו, שי״ז).
5