חורב ר״הHoreb 205
א׳ז: מצות אכילת מצה.
1
ב׳ושמרתם את המצות, בי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים, ושמרתם את היום הזה לדרתיכם, חקת עולם: בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת (שמות י״ב י״ז).
2
ג׳כי אמנם תדע ותכיר אל נכון את מעלת גאולת ישראל ממצרים ועל ידה מציאות הלאום, עם זו יצר ה׳ לתעודתו הרוממה, וכי תחזיק בתור דבר אמת לאמתה, כי ענין יציאת מצרים הנהו מעשה ה׳, רק מעשה נסים לבד, ותרחיק ממך כל רעיון שוא ותפל, כל גובה וגאון לחשוב תועה, כי אבותיך בגבורת ימינם פעלו אף מה בגלל חפשם והצלתם, את כל אלה הראית לדעת ע״י קיום מצות בעור חמץ; אבל למען תכונן ותיסד עז את הזכרון הזה בעצם תומו ושלימותו ע״י ״מסירת נפשך״ בשמחה רבה אל פנת יקרת ״הזכר ליציאת מצרים״, להוכח בפועל, כי תקריב גם את עצמך בשמחה וצהלה בגלל ״שם ישראל״ הנקרא עליך, את זאת תביע אמר ע״י ״אכילת מצה״ בליל הראשון (אצלנו בשני הלילות) של חג הפסח. ״באכילת מצה״ הנך מעיד עליך, כי משתתף הנך בשמחה במנת גורל עמך, ונאמן אתה בבריתו בכל המוצאות אותו להיות תעודתו תעודתך, ובאשר ילך ישראל בארחות חייו עלי אדמות, תלך גם אתה; הנך נלוה עמו תמיד בהליכות עולמו ביחס תולדות בני אדם, אשר לא אחת בתקופות ״חיי ישראל״ והזמנים, ה׳ אלהיו רבות פעמים הראהו קשה ומוסר שדי היה עמו, והנך מחליט בדעתך, לבל יצרו צעדיך ולבל יפול לבבך במנת גורלך וגורלו. — אף תחוש בנפשך הדרת וחרדת קדש, גילה ברעדה, עת תחתום את שלחנך הערוך באכילת ״האפיקומן״, למען תהיה מצות ״אכילת המצה״ בסעודת שלחנך הערוך בליל חג הפסח תחלה וסוף.
3