חורב ר״דHoreb 204
א׳א) בדיקה — אור לארבעה עשר בניסן אתה בודק את החמץ בכל מקום, ברשותך, בקנינך, במקומות, אשר כפי הרגיל הכניסו שמה חמץ, עליך לחפש ולבדוק היטב, ללקט את החמץ הנמצא ולהפקירו ולשמור אותו עד הבקר. מאכלי חמץ הדרושים לאכילה בערב ובבקר ממחרת היום, עליך להניח במקום אחד ולשמור אותו לבל יעבירוהו משם. ביום מקודם לפני הבדיקה החדרים וכל המקומות דרושים להיות מנוקים ומופנים מחמץ. הבדיקה צריכה להיות לאור נר של שעוה יחידי (תל״ד עד תל״ט).
1
ב׳ב) בטול — תיכף אחרי הבדיקה אמור: כל חמירא כו׳ דלא כו׳ ליבטל ולהוי כעפרא דארעא.— בבקר לפני החלק 6/12 מיום הי״ד אחרי הבעור ישובו לאמר את מאמר הבטול עוד הפעם על החמץ הנראה והבלתי נראה שבערו ושלא בערו (תל״ד).
2
ג׳ג) בעור — בעור החמץ הנמצא, כפי הרגיל, דרוש להיות ע״י האש בסוף החלק 5/12 מהיום הי״ד, ואם נשרף לאחר החלק 6/12 מהיום אז גחלי שרפת החמץ אסורים לשום תשמיש. — (תמ״ה) — מי אשר שכח לבדוק את החמץ באור לי״ד יוכל למלאות זאת בכל עת, אשר יזכור גם אחר חג הפסח לבל יאכל חמץ אשר התקיים במשך חג הפסח בתור קנין ישראל (תל״ה, תל״ו) — אם יום הי״ד חל להיות בשבת, אז יקדימו לעשות את הבדיקה, הבטול והבעור ביום הי״ג שוה כמו בי״ד, ובעד יום השבת בערב ובבקר ישאירו רק אכל שתי סעודות, ואת אשר ישאר בבקר מהסעודות לתת מתנה לאינו יהודי, ובאופן אם יוציא את החמץ מחוץ לרשות וקנין היהודי. כל שיורי החמץ להוציא מחוג ביתך ורשותך ולאמר את הבטול כנהוג (תמ״ד). בטול מועיל רק לפני זמן האסור ואח״כ דרוש להיות רק ״בעור״. איך לעשות עם החמץ אשר ימצא במשך חג הפסח ראה א״ח תמ״ו, וכל הדינים השייכים לזה עליך לראות בא״ח מסימן תל״א עד תס״ז —
3
ד׳כאשר תרחיק בימי חג הפסח כל חמץ ובל שאור מכל חוג עצמותך, רשותך, הנאתך, תועלתך וקנינך, ובעצמך בידך ובדבורך תבער אחריו ותבטלהו מחוג רשותך וקנינך, אל תעשה כל אלה בתור ״מצות אנשים מלומדה״ לבד, רק בדעת ובשום שכל ובהבנת רעיון מצות ה׳ הזאת. בכל חלק מפתותי החמץ אשר תבער אחריו, בההרחקה אשר תתרחק מהחמץ תכלית הרחוק, תכיר לדעת, כי עליך להסיר ממך כל גבה לב, גאה וגאון הנוגע למנת גורל ישראל, התבונן היטב על תעודת ישראל בקוראי שמו ותעודתו הנעלה בשלמות, ולשנן בלבך כי לאום ישראל בעצמו הנהו בריאה ברא ה׳, כי גאולתו וחופשו לא השיג בכחו ועוצם ידו, רק ה׳ בכבודו ובעצמו הוציאו ממצרים, וישראל לא פעל מאומה בעד הצלתו, ה׳ לבדו הוציאו מכור עוני ומבית עבדים, למען יהיה גם לך ה׳ לאלקים, ואתה תהיה עבדו הנאמן, ובי עליך בענוה ובתקוה לשאת ולסבול את מנת גורל עמך ישראל, גם לקבל הכל באהבה ולמלאות אחרי חובותיך לשמור את מצות ה׳ ולקיים כל דברי אלהי ישראל, אשר צוה לעמו, העם בחר לו לנחלה.
4