חורב רי״דHoreb 214
א׳ט: ספירה.
1
ב׳וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה: עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם וגו׳ (ויקרא כג, טו).
2
ג׳שבעה שבעת תספר לך, מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות: ועשית חג שבעות לה׳ אלהיך מסת וגו׳ (דברים טז ט׳).
3
ד׳כסדר ההוא, אשר בו תחל למנות ולספור את ימי השבוע אחר השבת, הלא הוא יום א׳ יום ב׳ יום ג׳ בשבת והלאה, למען תביע אמר בזה, כי הקדושה, אשר הנחלת לך ביום השבת, תבוא לידי שלמות רק בחיי השבוע, והשבת בעצמו יקבל אז ערכו עליו על ידי שפע קדושתו כבודו ותפארתו עליהם (ראה פרק א׳), כמו כן תחל עם היום השני של חג הפסח, הלא הוא עם היום הט״ז בניסן לספור את הימים: יום א׳ יום ב׳ יום ג׳ ״בעומר״. ממחרת יום הראשון מחג הפסח, ובכל פעם תצרף את הימים לעשות מהם שבוע ותשוה לנגדך את ימי השבוע של פסח כיום השבת (בעוד ערך חג הפסח לישראל דומה הוא ליום השבת בעד כלל האנושית), עד אשר תספור שבע שבתות — פסח תמימות כאלה, והיום אחר ״השבת־פסח״ השביעי (האחרון) תחוג את ״חג השבועות״, להביע בזה אמר, כי תחזיק ותקבע בלבך בחיי הלאום את האמתיות האלה: כי הפסח ימצא את השלמות שלו רק ״בחג השבועות״, הלא הוא כי ״החופש״ ועמו כל שפע הברכה, אשר יכלכל בתוכו גם אחוזת הנחלה בארץ אבותינו, יקבל רק אז את ערכו עליו, גם תכן פעולתו ומעלתו, רק ע״י ״חוק ותורה״, כי אמנם ישראל יצא לחפשי ממצרים מעבדות לחרות, למען היות עבד ה׳, עבד תורתו הקדושה; הן ביום שידובר בפעם הראשונה אדות החופש הזה אמר ה׳ למשה, כי התכלית הרוחנית היא דרושה לצאת להם מחופש הגוף: וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, ״בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה״ (שמות ג׳, י״ב), ומדברינו הלאה בנקל יבין כל אחד מדוע הספירה נקשרה אל ״הבאת העומר״.
4
ה׳בליל שני של פסח אחר תפלת ערבית תחל לספור ספירת העומר, וכל תקופת עת של שבעה ימים תצרף לשבוע, עד יום המ״ט שתשלים לספור שבעה שבועות וביום החמשים תחוג את ״חג השבועות״, ועליך לספור הימים עם השבועות, למשל: ביום השמיני עליך לספור ״שהם שבוע אחד ויום אחד בעומר״ וכן הלאה. ספירת העומר מונים בתחלת הלילה (ראה א״ח תפ״ט).
5