חורב רט״וHoreb 215
א׳בתקופת העת של ימי הספירה, הימים, אשר בהם נבוא לרומם את כבוד התורה ולהעריך אותה גבוהה ונשאה אד, כל עוד נקרב יותר ויותר אל חג זמן מתן תורתנו, בעת ההיא מתו תלמידי רבי עקיבא כפי הנזכר במסכת יבמות (ס״ב, ע״ב), מפני כי לא חלקו כבוד איש לרעהו, או כפי המסופר בב״ר ס״א, יען כי הביטו בעין קנאה אחד על השני, על אשר לא התגדרו באהבת התורה ולא כבדו אותה בנושאיה. העת ההיא היתה עת חרבן תלמידי חכמים ומפלת מחזיקי התורה, עד אשר אסף רבי עקיבא עוד הפעם תחת דגלו תלמידים חדשים וירבץ תורה ברבים ויבצר מחדש את עמודי התורה ע״י נושאיה, והנה מעת ההיא אלף שנים עברו חלפו, ובימי הספירה אלה, בין פסח לעצרת, ביחוד בארץ אשכנז, בני ובנות ישראל הראו לדעת, כי יודעים המה להוקיר את חין ערך התורה, חיי רוחם, בימי הספירה, ימי ההכנה אל חג זמן מתן תורתנו, הראו בפועל את מעלת אהבתם את ה׳ בכל לבבם ובכל נפשם, כי אז אלפי רבבות ישראל בזקניהם ובנעוריהם קדשו את שם ה׳, והקריבו את חייהם בגלל דת קדשם, יען כי בעיניהם כל קניני התבל גם חייהם כאפס וכאין נחשבו, אם יאלצו להפר את ברית התורה ולהנזר לבושת להמיר את דתם; המה באמץ לבב קדשו את שם ה׳ אלהי ישראל ופשטו את צוארם תחת המאכלת וחרבות אנשי הדמים, תועי הרוח, אשר הניפו חרב פיפיות בידם בימי מסעי הצלב, לתת חתיתם ראשונה על עם ה׳. ויתקוממו נגדם ויאלצו אותם לכחש בה׳ ובתורתו, והמה, בגי ישראל, בני אל חי, בנפש חפצה ובשמחה קדשו את שם אלהי ישראל, ויהיו זבחי רצון שופכי דם אדם בשם האהבה, אשר התאמרו, כי בגלל אמונתם זך וישר פעלם, לבוא בדמים לפרוש ממשלתה על גוי ואדם יחד, המה טבחו לא חמלו את אחינו הנקיים במושבותיהם אלה, ויכינו מטבח לקהלות קדושות בישראל ותרב בבת יהודה תאניה ואניה (גזרת תתנ״ו, ובמספר שנות האזרחים שנת 1096.)
1
ב׳מטעם המאורעות השתים האלה זמן הספירה נחשב הוא בישראל לזכרון אבל כללי ומוסר שדי, למען ידעו ויכירו בני ישראל נושאי דגל התורה, איך להוקיר ולכבד את הטוב הנעלה שהמה נושאיו, לשמוח ברבות מספר נושאי דגל התורה, להתימר בכבודם, לאהוב אותם ולכבדם, ולבלי השתמש ״בתגא״, לרדוף אחר הכבוד בגלל מעלת הלמוד ולהחזיק טובה לעצמם ולהקל בכבוד זולתם, גם להזכיר לכל בן ובת ישראל, כי בימים ההם מתו אבותינו, מות גבורים, מות ישרים, בקדשם את שם ה׳ אלהי ישראל ותורתו בגלוי ויהיו מופת לרבים למסירת נפש וקדוש ה׳, למען יהיה גם לדורי דורות קנין התורה הטוב הנעלה מכל טובות החיים, לשאת את דגלו באמת ואמונה ולהדבק בה׳ ותורתו, אשר למענה הקריבו אבותינו את חייהם וימותו על קדוש שמו.
2
ג׳מטעם האבלות הכללית בימי הספירה לא יעשו חגי נשואין, ובנוגע אל סימני האבלות החיצונים (ראה פרק כ״ג). באסור תספורת ראה א״ח תצ״ג.
3