חורב רט״זHoreb 216
א׳י: סכה.
1
ב׳בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה׳ וגו׳: וחגתם אתו חג לה׳ שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו: בסכת תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסכת: למען ידעו דרתיכם, כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה׳ אלהיכם (ויקרא כג לד. מא — מג).
2
ג׳בחג הסכות, מקרא קדש, זכר להחזקת גוף ישראל ע״י ה׳, בחג האסיף, אשר אז נשלם כמעט קציר השנה עם תבואות זרעך, ופרי הקציר והבציר מלאו אסמך, גרנך ויקבך, ויש לך די והותר לכלכלת ביתך וכל אשר לך; אתה תראה ונהרת, כי ברכת הקיץ ומשמני ארץ בשפע רב ערוכים וצבורים לפניך ולא תדע גם עצב ודאגה, כמו בימי הקיץ, אשר אז נשאת תמיד עיניך השמימה להריק לך את ברכת הגשם והמטר בעתם, גם חרדת לרגעים, פן בהעצר השמים ולא יהיה מטר וחרבה האדמה ולא תוסיף עוד תת את יבולה, או שדפון או ירקון יהיה, וארבה או צלצל ישחיתו את תבואת השדה, בעוד הדאגה הזאת הן עברה ממך, רק כל טובך לפניך ויש לך די והותר בעד העתיד; אתה הנך שלו ושקט, שמח ובטוח, כי לא תדע כל מחסור בחורף הבא ואכלת ושבעת רוב דגן ותירוש.
3
ד׳או אם קציר השנה הביא לך תבואת שדך באיפת רזון זעומה, יגעת לריק בחריש ובקציר, הארץ לא נתנה יבולה, השמים לא הרעיפו ברכה, העץ לא נשא פרי וקטפת מלילות כמלקט בעמק רפאים, אין חציר לבהמה והעלה נבל, ואתה תביט צר מעון, כי מארת ה׳ שלחה בפרי אדמתך, ואתה אשתך ובניך תאנחו בשברון מתנים על ״העתיד הנורא״ הנצב לנגדכם; אימת החורף תבעתכם, בדעתכם מראש, כי במסכנות תאכלו לחם, או אתה ובני ביתך תסבלו גם חרפת רעב ותאמר נואש. — אז צא מביתך לקיים את מצות הסכה, הבה, עזוב איש ישראל, עזוב את דירתך ואת גגך האיתן והחזק הפרוש עליה וצא לך לשבת בסכות אהל. אשר קש וחשש מכסהו, וזכור, כי ה׳ אלקיך הושיב ארבעים שנה במדבר את אבותיך בסכות ויכלכלם וינטלם וינשאם ויחזק את קיומם שמה, והבינה היטב, כי אחרי הוציא ה׳ מארץ מצרים את עמו, פרש עליהם את סכת השגחתו המחזקת ושכינת כבודו סככה עליהם.
4