חורב רי״זHoreb 217
א׳למען דעת: אם עשיר הנך, איש ישראל, כי לא העשר, לא הרכוש, לא מקנה וקנין ואחוזת נחלה, לא מעשה אנוש ותחבולותיו, אשר עליהם יתגאה האדם, לא המה יבטיחו ויחזיקו את החיים, רק ה׳, הוא לבדו המכלכל חיים ומחזיק את קיומם; ה׳ אשר יחזיק במעוזו גם את היושבים ״באהל וסכה״, אם רק אלה יבטחו בה׳ ובחסדו — זכר נא כי כל עשרך, גדלך, שפע הטוב וכל אוצרותיך מיד ה׳ המה לך, גם יהיו ויתקימו בידך רק במשך העת והזמן, אשר ברצון ה׳ יהיה להפקידם ולהחזיקם ברשותך. תזכור, כי חליפות וצבא למנת גורל האדם החיצונה ואין כל בטחון למצבה, כי יהיה איתן, וכי אבותיך, אבות הנכד העשיר, הלא ישבו לפנים ארבעים שנה במדבר בסכות, ולא חסר להם מאומה — תשיב אל לבך, כי לא תוכל בשום אופן לבטוח בעשרך, בהיותו מבטח בוגד, אם העשר יסיר את לבך מאחרי ה׳, אך החסות בצל השגחת ה׳ נאמנה מאד, וכי רק אז נכון בטוח הנך גם אם תגור בסכות עשבים, כי יהיה איתן מצבך, כאלו ישבת תחת מחסה גג אבנים — הסכה תאלפך דעת, לגמור אמר ולהסיר ממך את הרחבת החיים עד למותר ולמנוע מלפנק את נפשך ונפשות ב״ב ללא הועיל, לחפש את נפשך מחבלי שוא, חבלי העשר ותענוגות החיים, ולהשליך יהבך על ה׳, אחרי ה׳ תלך ולו גם יוליכך במדבר ובתהו לא דרך — ובאחרונה תתבונן היטב, כי גם בשבתך בביתך המלא כל טוב ותכונה רבה, לא תוכל להשען על ביתך ועשרך הרב, כי מבלעדי ה׳ אין כל מבטח עז, רק בטח בה׳, אשר ישקיף עליך תמיד, ומבטו הלא יחדור גם מבעד גג האבנים, הפרוש על ביתך מכון לשבתך, ודע, כי כל שפע הטוב, אשר לך הוא חסד ה׳ לבדו, לא רק בתחלת מעשיך, עת רכשת לך בית והון, כי גם וביחוד כל משך הזמן, אשר הנהו בידך; ה׳ הוא המחזיק והמקים את ״שלך ברשותך״ לבל יאבדו באפס תקוה. צא בסכה ולמד, לבל תביט על חסן ויקר, עשר וגדולה, ותבטח רק בה׳, אשר הוא לבדו המכלכל חיים בחסד ומחזיק בידך את מתנות החיים.
1