חורב רי״חHoreb 218
א׳ואם עני אתה, איש ישראל, אם ככה אתה דל, עד כי תאמר נואש — הן נפשך יבשה אין כל ואין עזרה בצר, צא לך לשבת תחת סכת קש וחשש, עזוב את גגך, אשר יחסה אותך ויסתירך למצער מפני הרוח והקור, מזרם וממטר, הכניע עצמך בנפש חפצה והתרושש עוד יותר, וזכור: כי בסכות הושיב ה׳ את אבותיך במדבר ויחזק שמה את קיומם ויכלכלם וינטלם וינשאם, ודע, כי ה׳ אשר זה יותר משלשת אלפים שנה, היה זן ומפרנס את אבותינו בסכות כאלה במדבר, עודנו חי וקים, הנהו גם עתה ה׳ אלהיך, וקרן אור מברק נוגה הכוכבים, אשר תחדור במכסה סכתך, תאלפך דעת, כי כמו חיל צבא השמים אין מספרי למו, ובכל זאת איש לא נעדר מתחת עין השגחת ה׳, כמו כן ישקיף ה׳ גם עליך תמיד, הוא ירא ויביט על עניך ודלותך, ישקיף על דמעותיך ויודע הוא את לבך הנשבר בקרבך, הוא ישמע את אנחותיך, יכיר וידע את דאגותיך ולא נכחד ממנו מחסורך וענות נפשך, גם לא יעזבך בצר לך, כאשר לא עזב את אבותיך במדבר — אתה תאמר נואש, על כי דל חלקך בחיים, יעז כי ״עני אתה״ וחסר הקנינים האלה, אשר עליהם יבנו ויכוננו אנשים את חייהם ותקומתם בתבל — אמנם כן — זכר נא, כי אבותיך, ״אוכלי מך במדבר, למדו בשבתם באהלי סכותיהם, כי ״לא על הלחם״ — הלא הוא על המזון, אשר יכין אותו האדם בתחבולותיו — יחיה האדם, רק על כל מוצא פי ה׳ יחיה — האם אתה לא תחפוץ לקבוע בלבך כמוהם את הלמוד הנעלה הזה במסע מדבר חייך?! לך לך אל הסכה עני ואומלל!! צא ולמד להיות חזק ואמיץ, שמח וטוב לב גם בעוני וצרה, קוה לה׳ והוא יושיע לך, הוא יאיר פניו אליך ויחלצך מן המצר, בטח בה׳, אשר יכלכל גם חיי היושבים בסכות, ובמדבר וישימון ינהלם על מבוע מים.
1