חורב רכ״טHoreb 229
א׳כפי מושג הקריאה, אל פעולות הלב ורגשות הנפש בראש השנה, התקיעה היא, לשוב אל עצמותך ולפנות אל על — תרועה — לצרף את עצמותך — תקיעה — להתעודד ולהחליט, כי העתיד יהיה טוב וישר מאז, והקולות האלה מתאימים יחד עם שלש אלה: ״תשובה, תפלה, צדקה״, אשר חכמינו ז״ל יחשבו אותן לפרי קדש הלולים, ראשי התוצאות אשר יביא לנו יום ״ראש השנה״ בפעולתו אמונה. והנה על פי התכונה, אשר בה יקראוך הקולות האלה לפעולות הלב והרוח לפני ה׳, או ביחוד לפני התכונה, אשר בה יקראך ה׳ ע״י הקולות ההם אל פעולות הרוח רגשות הלב כאלה, הנך קרוא ע״י ״התקיעה״: לבוא ולהתיצב לפני ״האדון״ ה׳ צבאות. ״התרועה״ תקראך: לצרף ולזכך את עצמך, לשפוט את עצמך ״לפני ה׳״ השופט כל הארץ (כי אמנם אך לדמיון כוזב יחשב, לבחון את חייך לפני רעיון ה׳. אם לא תאמין בו אמונה שלמה, כי אמנם ״ה׳״ הנהו, לא לבר ״אלהינו שבשמים״, כי גם אלהי כל הארץ, אם לא נוכחנו לדעת, כי עיני ה׳ צופיות, לא רק על כל העולם בכלל, כי גם עיניו יחזו, עפעפי השגחתו יבחנו כל איש וכל פרט ופרט אשר בעולמו, גם ישפוט שפוט אותו לשבט או לחסד. הן גם בזה, את אשר אתה תשפוט את עצמך, תודיע ותחליט, כי ה׳ הוא השופט כל הארץ — אמנם כן, האם לא ה׳ הוא זה השופט אותך על ידי הקול, אשר תקשיב ותשמע נפשך, או ביחוד את אשר תקשיב ותשמע את עצמך בפנימיות נפשך?!) בעוד ״התקיעה״ האחרונה יזכירך, כי תקבץ עוד הפעם את נדחי נפשך ותפעל בקרבך, לאחד אותם ולהיות חיים ישרים וצדיקים — ה׳ יקראך ללכת אחריו בדרך אשר יורה לך, הוא יסיר ממך את חבלי וכבלי העבר, הוא יחזק ויאמץ לבך וירוממך, גם חפץ יחפוץ להדריכך בדרך טובים, הלא הוא ״אביך ומחוקקך״. אמנם התבונות השלש אלה, הן הנה המתאימות יחד עם השלשה ענינים הרמים מסדר היום: תקיעה— ״מלכיות״, ״תרועה״: ״זכרונות״ ״תקיעה״: ״שופרות״ (ראה במקומו מוסף ר׳ה), ואם כן תקיעה היא: ״מקרא אדון״ ״תרועה״: ״מקרא שופט״ תקיעה: ״מקרא אב״, ובהתאחדותן א) מקרא אדון — לשוב לפנות אל על. ב) מקרא שופט — לבחינת עצמותך. ג) מקרא אב — להתחדשות החיים.
1