חורב רל״גHoreb 233
א׳בשופר יתקעו בלי אמצעי (תקפ״ו). זמן תקיעת שופר כל משך היום מצאת החמה ולמעלה, ולעת הדחק, גם לפני צאת השמש. אם יום ראש השנה חל להיות בשבת אין בו תקיעת שופר, ורק נשאר לנו זכרון רעיון התרועה במלכיות זכרונות שופרות (תקפ״ח). השמיעה והבחנת הקולות, היא עצם המצוה. התקיעה דרושה להיות בכונה לשם מצוה: גם התוקע גם השומע נכללים בחיוב הזה, הראשון להוציא את כל אחד והשני לכוון, לצאת ידי חובתו (תקפ״ט). שעור משיכת קול התקיעה כמשיכת התרועה שהיא ט׳ כחות הקול קצרות, והשברים יעשה ג׳ שברי קול זה אחר זה. כל שבר יהיה ארוך כמו ג׳ כחות קצרות מן התרועה, ונמצא שגם השברים הוא מט׳ כחות. בסדר תשר״ת תהי כל תקיעה ארוכה במו שברים עם התרועה, הלא הוא ח״י כחות. בסדר תש״ת תהי התקיעה ארוכה כמו השברים ט׳ כחות וכן בסדר תר״ת (תק״צ). בסדר הנזכר למעלה יתקעו בשופר אחרי קריאת התורה לפני המוסף גם בחזרת הש״ץ של מוסף, אחרי השלמת כל שלשת הברכות, והוא אחרי מלכיות, אחרי זכרונות ואחרי שופרות, וכל פעם בסדר הנהוג, וכל יתר הדינים בזה ראה א״ח תקפ״ה עד תקצ״ו.
1