חורב רמ״בHoreb 242
א׳למלאות את דברי ימי הצומות החמשה חוב הוא בעד כל אחד מישראל (א״ח תקמ״ט, תק״נ, תרפ״ו), אך בתשעה באב החוב עצום ביותר, עד כי גם החולים ואלה אשר קשה עליהם התענית, אם אך אין סכנה בזה, עליהם לצום ביום ההוא (תק״נ). ״תענית אסתר״ הנהו הקל מכלם, בעוד נוסד הוא על מנהג ישראל תורה, אשר קימו וקבלו עליהם, לכן קצת חולים וכדומה לעת הצורך חפשים המה מהצום (תרפ״ו); אם חל אחד מימי התעניות בשבת, אז נדחה הוא על יום א׳, אבל תענית אסתר נדחה ליום ״ה׳״ שלפניו (תק״נ, תרפ״ו), עוד מיום ר״ח אב עד יום התשיעי וביחוד השבוע שבו חל ת״ב אסורים כל הדברים הנעשים לאות וסימן שמחה, גם דרושה התרפות בהדור ע״י הענינים החיצוניים בכבוס, במלבוש וכדומה, בתספורת, והאחרונה מיום י״ז בתמוז עד אחרי ת״ב אסור, למען תהיה הכנה אל אבל ת״ב.— בכל משך הזמן מי״ז בתמוז עד אחר ת״ב לא יחוגו חגי נשואין. מיום ר״ח עד יום י׳ אב אחר חצות היום אסור לאכול בשר ולשתות יין, ראה בארוכה א״ח תקנ״א תקנ״ב. — ביום ח׳ באב יסעדו סעודת קבע לפני סעודה המפסקת, אשר זאת האחרונה דרושה להיות רק מתבשיל אחד. את הסעודה הזאת יאכלו כאבלים בשבתם על הארץ, וכמו בסעודת הבראה של אבלים יאכלו ביצים (תקנ״ב). התענית תחל עם חשכה ספק יום ספק לילה, והאבל יחל רק כאשר יגיע הלילה. הצום הזה מקובל הוא עוד מבעוד יום כמו נדר. — ערב תשעה באב אחר חצות אסור ההגיון והלמוד בענינים הרוחניים המסיחים דעת מאבלות היום כמו בעצם יום הת״ב, זולת אלה המקומות המותרים לקרוא בהם בת״ב, וכל זאת למען לא נסיח דעת אף רגע ממושג היום. אם ערב תשעה באב חל בשבת, ואם גם ת״ב בעצמו חל להיות בשבת ונדחה ליום א׳ בטלים המה כל דברי יום הת״ב אך למוד אסור עוד מאחרי חצות, ואם ת״ב בעצמו חל בשבת דברים שבצנעה נוהג (תקנ״ג).
1