חורב רנ״אHoreb 251
א׳אבל מנין ״הזמנים״ שלנו איננו קנה־מדה חיצוני בלבד, הוא איננו מסור ״לרצון״ כל איש למנות אותו כטוב וכישר בעיניו. הבה! נשים לב להתבונן על מפעלות ה׳ בבריאה ונראה גדולות ונצורות! הן בורא העולם התבל ומלואה, אחרי אשר במאמרו לבשה האדמה דשא עשב ועץ כל פרי בפעם הראשונה, מני אז לקח ה׳ את הזרע אל הדשא עשב, שיח השדה ומטעי עץ אלה, מהאדמה בעצמה, ואת הזרע הזה שם בפרי העץ ופרי האדמה למעלה, למען מאז והלאה ידרש להאדמה מראש לקבל תמיד אל חיקה את הזרע ועליה להפרות בקרבה ולהוציא צמחה, וכאם רחמניה לגדל את פרי בטנה — כמו כן באופן מאד נעלה לקחה חכמת הבורא מכל אחד מיצורי הבריאה למקטן ועד גדול את תנאי המציאות והחיים ויסודותיו ותתן אותם מתנה לאחיו יציר נברא כמוהו, אשר גם חיי היצור השני ותנאי מציאותו מושרשים עוד הפעם ביציר נברא, אחיו בבריאה, למען בל יראה ובל ימצא כל יצור כזה בבריאה, אשר יעמוד ברשות עצמו ויסגור בעדו את חוג מציאותו, להיות יחידי בתבל, מבלי כל יחס והתדבקות ביציר נברא אחר; כי סדר ומשטר גדול של ״נתינה ולקיחה״ שורר הוא בכל רחבי הבריאה כלה, ויקיף את כל היצורים באהבה רכה (עולם חסד יבנה) ומוליד את ״החיים״, אשר מובנם וערכם עליהם, הוא רק לקבל ואת המתנה המקובלה הזאת, לגדל ולהכשיר בכחו וכשרונו ולכוננה להיות ״מתנה חדשה״ בעד יצורים אחרים, ולתת ולקבל בנתינה זאת, את שלמות עצמותם ע״י מלוא חובת הבריאה. — גם ככה — אחרי אשר ״המים״ ״והאור״ השקו את האדמה ויעוררו ויכינו אותה אל ההתפתחות הראשונה — אז לקח ה׳ את ״המים״ ממנה ויצרור ויכין אותם בעד האדמה, למען תקבל אותם בעתיד — ויבדל בין המים אשר מתחת לארץ ובין המים אשר ממעל לה — גם לקח ממנה את מקור החיים וגדולם — את האור — ויתלה אותו למעלה ממנה, ויקשרהו אל המאורות בשמים אל השמש, הירח והכוכבים, למען אשר מאז והלאה תנאי כל החיים — ״אור וחום״, ״חשך וקור״, ״יבש ולח״ יהיו תלואים ממעל להארץ, והאדמה תדרש לקבל את כל אלה מרקיע השמים, ואשר באופן כזה תבל הארצי תתיצב לפנינו בתכונתה הנבדלה בין ״השמים״ ובין ״הארץ״ — שמים: משפיעים, הארץ ״מקבלת ההשפעה״ — השמים — מטעם הסדר והמשטר הנכון וקים מה׳, המה משרתיו עושי רצונו לפקד ולפקח על התפתחות הארץ — הארץ: בקבלה את חוקה מן השמים, על פי החליפות והתמורות של צבא הכוכבים, בקרוב או במרחק, ברב או כמעט, פעולתה אתה לשנות את צורת חליפותיה בהתפתחות רבוא רבבות יצוריה בעלי אברים, למען תחדש גם היא תמיד כנשר נעוריה ולרוץ ארח תקופתה מחדש במכסת החיים אשר לה.
1