חורב ר״נHoreb 250
א׳טו: חדש.
1
ב׳ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב א׳).— שמור את חדש האביב ועשית פסח לה׳ אלהיך (דברים טז א׳).
2
ג׳ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים ולימים ושנים (בראשית א׳ יד),
3
ד׳אף כי לפי הנראה ״הזמן״ יקצוב רק את המדה החיצונית בעד החיים, בכל זאת הפעולה על החיים בעצמם, עם כל הנעשה בהם והחסרון להמנות בהם, רבת ערך היא, אם ימנו ויספרו האנשים את ״זמניהם״, ואיך יחליטו למנות אותם. — כל עוד תחסר לנו המדה הפנימית לפעולותינו או בלתי נודעת היא לנו, אל נכון, איך להשתמש בה, הלא כמה וכמה דברים יעשו רק על פי המדה החיצונית הזאת, או אולי בלעדה לא נעשה דבר. — ״במועדו״ כזאת וכזאת תעשה, היא אמר — סלה מנותן התורה, והכל שוה, אם במדה החיצונית באדם או בפנימיותו ברצונו האיתן והחזק. — פעולה כזאת תעשה תמיד במועדה פעם אחת, ותשוב ״במועדה״ להעשות עוד הפעם — לו חיינו חיים כאלה, כמו במכונת מורה־שעות חסר אצבע הרומז (ווייזער) ולמנות ימינו לא ידענו, כי אז כל יום מועד וחג, יום אות וזכרון, לא נראו ולא נמצאו אתנו; אז כל יום היה דומה האחד למשנהו. — וכמו חסרו אז להמעשים והפעולות המדה והקצב החיצוני, כן נבצרה מעלת התעודה מהימים המיועדים, שהיא תקדש את חלקי הזמנים, לעלות ולרומם אותם ממעל ליתר ״העתות״ להיות נחשבים ״למועדי זכרון״ מזמן העבר, אשר בשובם בתקופתם יגמלו פרי ברכה בעד העתיד לבוא. — כמו כן לא דבר ריק הוא: איך נמנה ונספור לנו את ימינו — לוא היו שנותינו קצרות או ארוכות יותר מאשר הנן עתה — כי אז באופן הראשון, כמה וכמה דברים נעשו במהירות יתרה ותכופות יחד, ובאופן השני בלאט ובמתינות מאד, רק לעתים רחוקות, או לא נעשה כל דבר. — אמנם כן, אז כל חיינו הפנימיים והחיצוניים, גם המנין והמספר בעצמו, לוא כל זה היה רק דבר חיצוני ומסור להרצון לבד, הלא באופן הראשון התרוצצו בתנועה גדולה ומהירות עד למותר, או באופן השני במתינות ברפיון גדול, בכבדות ובעצלתים. ־־
4