חורב רנ״וHoreb 256
א׳את שתיהן כאחת, את תקופת הירח ותקופת השמש, נביא בחשבון בבואנו לחשוב את קביעות לוחות הזמנים של בני ישראל: התקופה הראשונה תתן לנו את ״החדשים״ והשנית בעד ״המועדים״ הקשורים אל תקופות עתותי השנה — (ראה פרק ג׳) — את ״השנה״, אכל החדש איננו נוסד וקבוע על מספר ימים שלמים, ושנת החמה איננה נמנה לפי מנין חדשי לבנה שלמים, יען כי שלשה סדרי הזמנים המנוים אינם נכנסים אחד תחת השני, להיות בתור חלקי האחד השלם, עד כי יהיו ימי היום והלילה רק מספר חלקי החדש לבד, והחדשים רק מספר חלקי השנה בלבד, רק כל אחד מהם מיוחד ומיועד לעצמו ולבדו, ומשותף הנהו עם רעהו לעמוד בשורה ובמספר עם כלם כאחד. כל אחד הנהו פרק מיוחד וסדר מיועד לסדרי החיים הארציים ותנאיהם, אשר בהכנסם איש בגבול השני, יציגו לפנינו את החיים המתחלפים, גם יקחו עמדתם בקרבנו פנימה, את אשר נתן בידנו להביאם בחשבון ״הזמנים״, ולהיות מרוקם בחיינו על פיהם.
1
ב׳לכן נדרש לנו להביא ״סדר מיוחד״ כזה, אשר על פיהו נקבל בחיינו ״חדשים״ מימים שלמים ״ושנות חמה״ מחדשים שלמים, ובכל זאת בכללותו יהיה הסדר מדויק ומצומצם לפי מהלך צבא השמים. החדשים ימנו חליפות פעם 29 ופעם 30 ימים, לכן ה12 שעות העודפות תבואנה לידי השואה, אשר כל שני חדשים בשוה יעדיפו יום תמים, וישאר לנו עוד 793/1080 חלקים משעה בכל חדש, שעלינו להביא עוד בחשבון, ומפני זה קבועים בשנה פעם 6 פעם 7 ופעם 5 חדשים בני 30 ימים, ובאופן כזה: ניסן, סיון, אב, תשרי, שבט מנוים כל אחד מהם תמיד להיות בני 30 ימים. חדשי איר, תמוז, אלול, טבת, אדר, המה בני 29 ימים — עם חשון וכסלו (בהיותם החדשים הראשונים אחר ר״ה) תבוא תמורה כזאת, היינו: פעם חשון הוא בן 29 וכסלו בן 30 ימים, פעם, שניהם המה בני 30 ימים, ולפעמים להשוות העודף הם שניהם בני 29 ימים — באופן הראשון השנה נקראת אז בשם ״כסדרה״, באופן השני ״שלמה״ ובאופן השלישי ״חסרה״.— חדש מל׳ ימים נקרא ״מלא״ וחדש מכ״ט ימים נקרא ״חסר״. בשנת החמה נמצאים גם כן רק 12 חדשי לבנה וישאר עודף 10 ימים 21 שעות 121 חלקים 48 חלקים קטנים ־־ לוא לא השלימו את העודף הזה, כי אז החדשים רצו והקיפו את כל עתותי השנה כדרכם, ואנחנו במשך כל שנה נשארנו לאחור וחסר היה לנו משך זמן רב — ויען כי מועדי ה׳ ביחוד הנם מקושרים עם תקופות השנה, כמו תחלת הפסח, שעליה לחול בחדש האביב, הלא הוא יום הט״ו בניסן, שהוא דרוש להיות אחר ״תקופת האביב״, וחג הסכות דרוש להיות למצער מקצתו אחרי ״תקופת תשרי״, לכן בעוד העודף החוזר חלילה, במשך מחזור של 19 שנים לפי החשבון 206 ימים 17 חלקים 151 חלקים קטנים יביא עמו 7 חדשים שלמים בשוה, ואם כן בכל 19 שנה תהיינה 12 שנים בנות 12 חדשים ושבע שנים בנות 13 חדשים, ובפרטן תהיינה השנים 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19 בנות 13 חדשים. השנה מ 12 חדשים נקראת בשם ״פשוטה״ ושנה בת 13 חדשים בשם ״מעוברת״. — תקופה כזאת של 19 שנים נקראת בשם ״מחזור״, יען כי במשך תקופת המחזור יבא הכל לידי השואה.
2
ג׳ומנין הזמנים יתאים עוד הפעם בדיוק נמרץ עם מצב כוכבי השמים.— בשנה מעוברת תמיד החדש אדר כפול, כי בשנה כזאת ישנם שני חדשי אדר: א׳ וב׳. אדר ראשון הנהו בן 30 ואדר שני בן 29 ימים.— אם החדש יכלכל בקרבו 30 ימים יקראו את היום השלשים בשם ״ראש חדש״ (יום א׳ דר״ח), אך הוא נמנה ליום השלשים מחדש העבר, והיום השני הוא ג״כ ׳״ראש חדש״ (ב׳ דר״ח) וימנו אותו ליום הראשון בחדש השני — ויען כי המנינים והסכומים הנזכרים המה מאומתים רק בקרוב בעד השמוש הכללי, לכן חכמינו ז״ל סדרו וקבעו את קביעות הזמנים להיות מכוונים עם מצב המזלות הנאמן ע״פ כללים מובהקים והשואות הנקובים בשם ״דחיות״ אשר בקביעותיהם עוד תלויות תכליות אחרות, מהן אזרחיות ומהן דתיות, ועל פי הכללים הקבועים, יום הראש חדש ירחק מעט מהמולד של החשבון הכללי, והנה לפי זה יצאו לנו בכללות בעד כל הזמנים וכל המספרים של לוח הקביעות שלנו רק 14 אופנים — 7 אופנים בעד שנים פשוטות, 7 בעד שנים מעוברות, אשר על פיהם כל השייך לכל שנה ושנה, נקל למצוא, אם אך נדע את יום ״ראש השנה״ ונדע גם כן, אם השנה ההיא ״כסדרה״ ״שלמה״ או ״חסרה״, ואשר גם אלה קצובים וקבועים על פי כללים חזקים ונאמנים.
3
ד׳אנחנו נציג בזה את ה 14 אופנים של לוח הקביעות בטאבעללע ״א״, ולמען דעת איך להשתמש עם הטאבעללע הזאת נציג גם את הטאבעללע ״ב״ אשר מכל אלה ידע הקורא את לוח כל שנה ושנה עד שנת ה׳ אלפים ושבע מאות לבריאות עולם, ובלוחות האלה נסמן עבור כל שנה יום הר״ה ותכונת הקביעות ע״י מספרים ואותיות.
4