חורב רנ״טHoreb 259
א׳והנה כמו החדש שהנהו משך הזמן, אשר בו ״הירח״ יקיף את תבל הארצי ופעולתו אתו לכונן אותה להיות מוכשרת לקבל ממעל ״השפע״ של אור השמש וחמה, המולידים בה את החיים, כמו כן נועד הוא יום תחלת כל חדש או ״ראש חדש״ בעד חיי הארץ של האדם לבחינת נפשו ולצרף וללבן את עצמותו בדומיה חרישית — לבחינה: איך הוא מצבו ביחס חובותיו למלואי התורה, אשר על ידה יחפוץ ה׳ לחנן גם אותו באור הרוח וחום החיים בלב טהור, אם הנהו באמת מוכשר לקבל את שפע אור הרוח והטוב הצפון בה, גם לצרף וללבן: להסיר ממנו את אלה הדברים הבלתי טהורים, אשר הביאו אתם החיים החולפים, ואשר המה המונעים והמפריעים, העומדים לשטנה בין האדם ובין חנוכו מה׳, הלא הוא הרפיון וקלות הדעת, שהמה יפלסו נתיב, להביא אל קרבו את אהבת עצמו ותאות הבהמיות, אשר לא לאדם המעלה המה.
1
ב׳אמנם יום ״ראש החדש״, אשר גם מצד עצמו הנהו יום אשר יסכן להתבוננות ובחינה פנימית לפני ה׳, הנה יעד ה׳ את היום ההוא בעדנו, להיות יום מיועד, אשר בו יקראנו אליו להתחדש לפניו.
2
ג׳הן כאשר הגיע התור, אשר נועד היה עם ישראל לצאת מסבלות מצרים, להיות עם חפשי, עובד את ה׳, אז קרא ה׳ את משה ואת אהרן והראה להם את קרן האור של הלבנה המתחדשת ויאמר אליהם: ״החדש הזה לכם״ ובמובן המלות: ההתחדשות הזאת תהיה לכם ״הראש״ ״וההתחלה״ אל ״ההתחדשות״ וכפי למוד חכמינו ז״ל: ״דוגמא שלכם״ להיות לכם ״לדוגמא״, ללמד אתכם, כי גם אתם תפנו תמיד מחדש אל המאור שבכם, אל ה׳ ותורתו, למען תוכלו לצאת תמיד מחשכת השגיאות והתעתועים, אשר יקבצו ויאתיו בחיים, למען יגיה אורכם מחדש ותתאמצו תמיד להשגת ההתחדשות הזאת בטהרה ובשמחה, על אפשרית התחדשות כזאת תתן ערובתה יציאתכם מאפלות מצרים, ולהתחדשות כזאת הנכם קרואים תמיד בכל חדוש ״החדש״, להאיר אפלתכם.
3
ד׳והנה אחרי אשר הירח החדש יבוא לקרוא לך, לשים פניך גם אל המאור שבך, ולהוסיף אמץ כמו ״הירח יקר הולך״, להוסיף אור וזהר מדי לילה, לכן גם עליך בכל ״חדש״ להביט בפני אור־הירח הזה ולהביע לפני ה׳ את הכרתך הנאמנה, כי ה׳ הוא המיסד והמכלכל את ״סדר ומשטר״ העולם וחוקי צבא השמים, כוכבי מעל, כמו אלה המכוננים את הכשרון לקבלת השפע, כן אלה שהמה מולידי החיים, כי הנם רק עבדי אל שדי האל היחיד ומיוחד ״עושי רצונו״ (אשר בדברו — אמת) ואז לקשר אל רעיון ״התחדשות״ הירח את רעיון עצמותך והתחדשות ישראל בעת רצון, אשר גם הוא יקר הולך כירח ויגיה אורו בענות צדק, כלי מחזיק ברכה הנהו ולפני ירח ינון שמו, במעלת תעודתו ובתועלתו ״לחנוך האנושית״ לעבודת ה׳, והכל בדומיה חרישית בכל מצבי החשכה והאורה, להיות נפשו קשורה ומסורה לה׳ ומסלולו נכון לפניו (וללבנה — מלכותו); תחליט בדעתך, כי כל חלקך בחיים, אשר תקבל מה׳ ומתנותיך, אשר ע״י מערכת השמים המביאים אותן לשלמותן, תשתמש בהן, כפי רצון ה׳, ובהנאת שמושך תכון להיות ״עבודת אלהים״ בחייך הפועלים (ברוך מחדש חדשים), גם תחזיק במעוז הרעיון הראשי ותשנן אותו בלבך ובשפתיך, כי ה׳ אשר הוא יוצר, עושה, קונה ובורא הירח, הוא גם יוצרך, עושך, קונך ובוראך (ברוך יוצרך). וברגש הרם והנעלה הזה, תבוא לידי החלטת הדעת ברעיון נאמן, כי כמו אלה גרמי השמים מבלי הרף ומבלי מפריע לא ישנו את תפקידם לעולם, יען וביען, כי במאמר ה׳ נבראו, והוא יסלול להם הדרך ילכו בה, כמו כן גם אתה ״בבחירה חפשית״ עליך להכנע תחת דבר ה׳ והלוך בדרכיו, אשר התוה לך להיות חייך נשואים רק מה׳ לבד, תמים תהיה דרכך, עד כי תתעלה ממעל לכל החליפות ותמורות תבל הארצי, וכל תמורה ומפגע לא יפריעו אותך במאומה בחייך אלה לעבודת ה׳ (כשם — תפול), ולא רק אתה לבדך כי גם ״מנת גורל עמך הכללית ונושאה (דוד) תקשור לרעיון ומושג הזה — ואתה תחוש ותרגיש בנפשך, כי הנך חוליא אחת משלשלת ״האחדות״, ובמשאלת לבב כזאת תקרא לשלום גם ליתר אחיך, להיות־אתך בברית גם יחד (שלום) מנהג יפה הוא, כי הוסיפו איזה כתובים, אשר כלם כאחד יכלכלו בקרבם הרעיון הנעלה, אשר הזכרנו למעלה (קול דודי — דודי) וזה הוא ״קדוש לבנה״.
4