חורב רנ״חHoreb 258
א׳כן חושבים אנחנו בגולה את מנין הזמנים לפי החשבון הקבוע והמדויק, אשר סדרו לנו חכמינו ז״ל ובקבלת אבות; אך כאשר ישראל ישב עוד על אדמתו וסנהדרין יודעי דת ודין ישבו עוד כסאות למשפט, גם אחרי כן בהיות עוד בתי דינין בארץ, עד זמני האמוראים האחרונים, אז, נוסף אל החשבון הנכון, נדרש היה לקבוע את ״ראשי החדשים״ גם עפ״י עדי ראיה את הלבנה בחדושה, וראשי הבית דין קבלו עדותם (״אשר תקראו אתם במועדם״). השלוחים היו יוצאים להודיע ולפרסם את קביעות החדשים, ובאלה המקומות, אשר השלוחים לא יכלו להגיע אליהם לפני החג, המה חגגו תמיד יום חג נוסף, מפני הספק, אם החל החדש ביום השלשים או ביום השלשים ואחד, ומפני זה נשאר מטעם התקנה (ראה פרק ג׳ י״ז) לחובה לחוג בכל מועד וחג עוד יום שני, אף כי עתה נמנה את הימים, החדשים והשנים עפ״י חשבונות וכללים קבועים, והיום השני של החג נקרא ״יו״ט שני של גליות״ או ״יו״ט דרבנן״.
1