חורב ער״גHoreb 273
א׳תפלה של יד יניחו על זרוע העליון של היד השמאלית בבשר הגבוה ויקשרו באופן כזה, כי התפלה תהיה נוטה מעט לצד הגוף למען בעת יכוף את זרועו למטה יהיה כנגד לבו, לקיים את הכתוב: ״והיו הדברים האלה וגו׳ על לבבך״, והיו״ד של קשר תפלה של יד מפנה הנהו לצד הלב. המעברתא, שבה הרצועה עוברת דרושה להיות מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד. מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס (ווייך). באמצע שטח הראש, שהוא בין העינים — הקשר צריך להיות מאחורי הראש למעלה באמצע העורף ולא יטה לשום צד מזה ומזה, וצריך שתהי תמונת הקשר כעין ד׳ לצד חוץ, והרצועות תהיינה תלואות משני עברים והשחור שבהן לצד החוץ. ארך הרצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע האמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות (כ״ז) בתור ״אות חיצוני״ יוכיחו התפלין בהנחתן: ״להשיג ולהבין את תכן הארבע פרשיות בכח ההשתכלות (באמצע הראש ממעל להעינים) לשמור כל אלה בזכרונו (הקשר בעורף) להכשיר את הלב וליעד אותו אל הרעיון (הרצועה ממעל להחזה) וכי הרצון יוליד את הפעולה המקודשת (הלב המשפיע מכח רצונו מהזרוע עד היד). קשר הזכרון של התפלה של ראש נגמר בתמונת ״ד״, וקשר תפלה של יד ׳״ביו״ד״ ושניהם כאחד ״מלואים״ המה להשלים את הש׳ של תפלה של ״ראש״, למען יהיו בצרופם יחד אותיות ״שדי״ ובזה יאחדו את קדושת הרוח וקדושת הפעולה של ישראל, לקרב את איש ישראל לעבודת אלהים לעבודה כזאת, אשר דבר ה׳ אל אברם: אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים!.
1