חורב ער״דHoreb 274
א׳בתחלה עליך להניח תפלה של יד (המעשה) ואח״כ של ראש (הרעיון), כי החלטת הדעת להביא הדבר לידי מעשה קודמת היא להשגת הדבר והשתכלותו ברוח, אם נחפוץ כי השגת הדבר ומובנו היטב המה ישוו לו את ערכו עליו ושלמותו (נעשה ונשמע), אמנם כן השגת התורה ומובנת הנאמן, תוכל להיות רק ע״י החלטת הדעת, אשר על פיה נשקיף תמיד על החיים ונתאמץ לכונן אותם לפעלם כדת התורה (תורת חיים). המעשה דרוש להיות תכלית ידיעתך והתכלית, אף כי היא האחרונה בפועל, דרושה להיות הראשונה בחיי הרוח, כי עליה להיות המנהל בעד התחרות הרוח וחפצו הנאמן (כ״ה), גם בחליצת התפלין לא תשאר התפלה של ראש לבדה רק יחלצו אותה מראש ואח״כ התפלה של יד (כ״ה). והנה אמנם קדושת הרוח, הלא היא פעולת הרעיון והתקדשות הלב והיד, הלא היא חיי המעשה, הנה שתי מצות, ומי אשר אין לו רק תפלה אחת, והוא הדין, אם יש לו שתיהן ומפני אנס, אחת מהן לא יוכל להניח, עליו להניח האחת שיש לו ושיוכל להניח (כ״ו).
1