חורב ער״הHoreb 275
א׳התפלין בשמם לבד (מהמלה ״התפלל״) יביעו אמר: כי פרים קדש הלולים ״עבודת אלהים פנימית״ ע״י טהרת המחשבה, ובהנחתם וקשירתם יביאו אותך גם כן ללבב ולחבב את תכן ״הארבע פרשיות״ (כ״ה). ואף כי יסוד מוסד של ״אות התפלין״ דרוש ללוות אותנו ולהיות לנו למצוה של כל היום כלו; אך צוק העתים והזמנים הגבילו את מלוא המצוה הזאת רק על משך זמן ״תפלת שחרית״ בלבד, יען התפלה ההיא בעצמה היא הזמנה והקדמה לפעולות היום, וביחוד דרושים המה התפלין להיות מונחים בעת ״קריאת שמע ושמ״ע״ (שם).
1
ב׳בימי החול חולצים את התפלין אחרי קדיש עלינו: בר״ח לפני המוסף, בחוה״מ לפני ״ההלל״. בחוהמ״פ יחלוץ הש״ץ אחרי ״ההלל״ (כ״ה). בשבתות וי״ט, יען כי הימים האלה בעצמם יכלכלו בתוכם את פרשת תכן האות והזכרון של התפלין, לכן באלה הימים לא יניחו תפלין. בחוה״מ מניחים תפלין, ובדבר הברכה יש חלוקי דעות. העושה כל מלאכתו בידו השמאלית (אטר יד ימינו) או מטבעו הוא כותב בידו השמאלית, האיש ההוא מניח את התפלץ על ידו הימנית. והשולט בשתי ידיו בשוה או רק כותב בידו הימנית, יניח תפלין על ידו השמאלית. תפלה של ראש דרושה להיות גלויה, ותפלה של יד מכוסה או גלויה (והמנהג לכסות כדעת הלבוש). כל הזמן אשר התפלץ קשורים על ידך וראשך, עליך לזכרם תמיד ולחדש בכל פעם את זכרונך והגיונך בהם על ידי משמוש. בדבר כתיבת התפלין והחומר שמהם נעשו, גם הכנת הבתים והרצועות בהיות כל אלה ״הלכה למשה מסיני״, ראה א״ח ל״ב — ל״ו..
2