חורב ער״זHoreb 277
א׳יט: ציצת.
1
ב׳ויאמר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת: והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה׳ ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם:
2
ג׳למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלהיכם: אני ה׳ אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה׳ אלהיכם (במדבר טו,לז).
3
ד׳גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה (דברים כב, יב).
4
ה׳כבר בארנו במערכת התורות (פרק ד׳), כי אם נחפוץ לפלס מעגל חיינו בדרך החיים רק על פי המנהלים האלה: השכל הפועל ע״י החושים והעין הרואה את הטוב בחמדת בשרים, אז הראשון יביאנו בנקל לידי ״כפירה בה׳, והשני — אל שפלות ההנאה הבהמית״ ושניהם כאחד אל ״עבודת אלילים״, כי אמנם בהליכות עולם הנגלה לעין ולב, הלא לא יופיע לך ה׳ למראה עיניך, למען תוכל לאמר עליו בכל עת ובכל שעה: זה אלי ואנוהו! אזניך לא תשמענה תמיד את קול ה׳, אשר השמיע זה כבר במעמד הנבחר את דברות קדשו ונתן לנו תורת אמת, עד כי בעולם הנגלה וההוה למראית עין, עד מהרה ישאך הלב ללכת אחרי שרירות לבבך ותאוותיו הבהמיות, יען אז לא יתיצבו לפניך כל דבר חוק, קשט ודת, אשר רק המה ישקלו בפלס את מאויי הלב, להגביל אותם ולקדש בהם רק את אלה שהנם מסוגלים ונאותים לכבוד אדם הנעלה — הן מבלעדי התורה עלול הנך במאד, לחשוב, כי כל רגש נעלה אשר יפעם בקרבך, כי כל דבר נשגב ומרומם, אשר תהגה לפעמים דעה בהם, כי כל אלה המה רק יצור הדמיון ורעיון רוח — ולבבך ועיניך, בכל פנות שאתה פונה, יעוררו ויכוננו את עצמך להדמות בכל דבר אל בעלי החיים ואל הצומח. — הנך שונה אז בתשוקתך וזונה אחריה יחד עם הצומח, הנך חוטף לך ותופש מכל הבא בידך כמעשה ״הבעל החי״, עד כי בנקל תחשוב אז את עצמך ואת היצורים המושיטים לך את ״ההנאה״ אשר תזנה אחריה ואת ״הקנין״, אשר הנך שואף לרכוש לך, ותדמה, כי הנכם כלם כאחד ״בני אלים״ ונסע יתרך בך על ידי אלהיות היצורים ואלהיות עצמך — אבל ה׳ חפץ לשמור אותך בדרך החיים ״לבל תתור אחר לבבך ואחרי עיניך״ לזנות אחריהם, ויתן לך את האמצעי והתחבולה הבטוחה לשוות לנגד עיניך בהליכות עולמך הנגלה הזה גם אז את ה׳ הטמיר ונעלם, אשר עיניו משוטטות בכל והשגחתו צופיה היא על כל עלילות מצעדי גבר, ולזכור על ידו גם את חוקי תורתו ומפעלות ה׳ לעמו בזמן העבר, ע״י אות נגלה לעיניך, אות זכרון לפני ה׳ תמיד, למען דעת, בעת אשר רגשותיך הבהמיים יתפרצו בקרבך ויתאמצו למצוא ספקם בדברים הנראים והנגלים לעינים, כי תביא אז חוק זכרון: כי הדבקות בה׳ הטמיר ונעלם, כי ברית ה׳, אשר בחר בעם סגולתו ודבר ה׳ בתורתו, יתנו לך את תעודתך הגבוה גם פה עלי אדמות, באמר אחד: הוא נתן לך האמצעי, אשר בראותך אותו תפנה את מבטך מעולם הנגלה אל עולם הנסתר, אל ה׳ הטמיר ונעלם, ותשוה לנגד עיניך את זמן ״העבר״ בתור זמן ״נוכח והוה״, והאמצעי הזה לראות אותו ולזכור את כל אלה הלא הוא ״הציצת״, לקיים ״וראיתם אותו״, ולכן נקראו ״הגדילים״ בשם ״ציצת״ מהמלה ״ציץ״, להציץ בהם ולקבוע את הזכרונות האלה בלבך תמיד.
5