חורב רפ״טHoreb 289
א׳״שמע״ הכתוב על ״מזוזת ביתך״ יגיד לך את חובתך, לקבוע בלבך: ״אחדות ה׳, אהבת ה׳ אחד ומסירת נפשך אליו עם כל אשר לך״. לבבך ונפשך יהיו מלאים רוח התורה, להאציל מרוחך זה ולנטוע את ״מטע ה׳״ ע״י ״החנוך על תלמי לב ״בניך״, דור נולד, ולמלאות את כל אלה ברעיון וברגש, בדבור ובמעשה. — ״שמע״ יורה לך את מושג חיי ביתך בקדשו את ביתך זה ״למקדש {ה׳}״ ואת כל חייך להיות עבודת אלהים.
1
ב׳״והיה אם שמע״ יביע אמר בדבר מנת גורלך: כי אשר ואסון עמך ובכללם גם מנת גורל עצמך תלואים המה על ״קיום״ או ״בטול״ התעודה הקדושה הנאמרה ״בשמע״, לכן נמסרה האזהרה בעד מצבך בהצלחה: לבלי לבטל ולהחליש אותה ע״י גאוה, תאוות החושים והעבודה זרה —, ובעד האסון: להכיר ולהוקיר את תעודת ״שמע״ בצרה היותר גדולה חלילה, מבלי כל שנוי, ולמלאות אותה בעצם תומה בכל מנת גורל חייך, בעתים לרעה ובעתים לטובה.
2
ג׳הוא יורך לדעת, כי ה׳ הוא המחלק והמיעד את כל הקורות אותך במנת גורלך, גם להכיר, כי מלואי חובותיך, המה יסוד אשרך והצלחתן, וכי באשר או אסון חלילה יתחלפו רק ״מחזות החיים החיצוניים״ אבל תעודתך לא תשתנה במאומה והיא המתקימת לעד.
3