חורב ר״צHoreb 290
א׳הדינים ע״ד כתיבת המזוזה ראה י״ד רפ״ח. בפנים המזוזה אל יוסיפו שום דבר. מבחוץ המנהג לכתוב השם ״שדי״, אות לההשגחה הנעלמה בחביון עז הכל יכל — להזכיר לפניך תמיד את שלטון ה׳, אשר עיניו פקוחות עליך תמיד והוא המנהל והמעריך את מנת גורלך בתבל. — כל מקום המוקף מד׳ מחיצות ויחזיק למצער ד׳ אמות מרובעות, גם מיועד הנהו לתשמיש נקי והמזוזות (פפאסטען) גבוהות עשרה טפחים ומשקוף מלמעלה בפתח, חייב במזוזה. המקומות הנועדים לדירות שאינם של כבוד (מרחץ, בית בורסקי ובית הטבילה) פטורים ממזוזה, אך בדירות בני אדם הנהוגות שיש שם ילדים קטנים ולפעמים רוחצים שם ומשתינים, יכסה את המזוזה. בית שאינו עשוי למזוזה בקביעות פטור ממזוזה, לכן סכת החג בחג פטור ממזוזה. — כיצד קובע את המזוזה? כורכה מסופה לראשה דהיינו מאחד כלפי ״שמע״ ומניחה בשפופרת או בשאר דבר וקובעה במסמרות במזוזת הפתח באלכסון ויהיה ראשה דהיינו ״שמע״ כנגד הבית ושיטה אחרונה לצד חוץ, ואם מזוזת הפתח איננה רחבה יקבענה זקופה. קודם שקובעה יברך ״אקב״ו לקבוע מזוזה״. מקום המזוזה מתחלת שליש העליון של גובה השער. קבעה למעלה מזה כשרה והוא שירחיקנה מן המשקוף טפח.
1
ב׳צריך לקבוע את המזוזה בימין הנכנס בפתח. מזוזת היחיד נבדקת שתי פעמים במשך שבע שנים, ושל רבים (שאין להטריח עליהם) נבדקת שתי פעמים ביובל. חובת המזוזה היא על שוכר הבית, וכאשר יוצא מן הבית וישראל אחר שוכר את הבית ויכנוס לדור שם בל יקח אתו את המזוזות רק יניחן והשני ישלם לו בעבורן (רצ״א). בבואך אל הבית הניחה את ידך על המזוזה וזכור, כי על אדמת קדש תצעדנה רגליך, ובצאתך מביתך הניחה את ידך על המזוזה ומסור את ביתך תחת מחסה ה׳, אשר לו תקדש את ביתך מכון לשבתך (רפ״ה). חכמינו ז״ל אמרו: כל מי שיש לו תפלין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא, שהלא יש לו מזכירים רבים כו׳.
2