חורב רצ״אHoreb 291
א׳כא: בכור.
1
ב׳וידבר ה׳ אל משה לאמר: קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא וגו׳: והיה כי יבאך ה׳ וגו׳: והעברת כל פטר רחם לה׳ וכל פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים לה׳: וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה: והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה׳ ממצרים מבית עבדים: ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה׳ כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח לה׳ כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה (שמות יג א׳, יא).
2
ג׳מלאתך ודמעך לא תאחר, בכור בניך תתן לי (שם כב כח).
3
ד׳כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה: ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו, כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם (שם לד יט).
4
ה׳וידבר ה׳ אל אהרן וגו׳: כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה׳ באדם ובבהמה יהיה לך, אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה: ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא: אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה׳ (במדבר יח ח׳).
5
ו׳כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה׳ אלהיך לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך: לפני ה׳ אלהיך וגו׳: וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא תזבחנו לה׳ אלהיך: בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל (דברים טו יט).
6
ז׳משה רבנו ע״ה, כאשר הודיע בפקודת ה׳ לעם ישראל את קדושת ״הבכור״, פטר כל רחם. אז שנה להם עוד הפעם את כל אותות הזכרון, אשר צוה ה׳ לעמו ויקבע אותם בחיי ישראל על אדות מעלת הגאולה מארץ מצרים — אשר כל אלה יעידו ויגידו: כי רק מעשי ה׳ לבדו הלא היא ״יציאת מצרים״ ולא שום מעשה אנוש ותחבולותיו. הלקח הזה תלמדנו מצות ״השבתת ״החמץ״, אף יוכיח לנו חג המצות, אשר יופיע אלינו בתקופת השנה ״בחדש האביב״, בעת אשר בה יתגלה ה׳ בכללות הטבע, לעשות מעשה בראשית, ולהשיב את כל היקום לתחיה, כמו כן החובה והמצוה, אשר עלינו בכל שנה ושנה בדבור והגדה לספר מעשה ה׳ ״ביציאת מצרים״, ונוסף לאלה ילוו התפלין להזכיר לכל איש ישראל, בכל עת ובכל זמן, את מעלת הגאולה והישועה, כאשר הוציא ה׳ לאור עולם את העם, אשר ברא לכבודו ועמה הדבקות המיוחדה וקנין עם
7
ח׳ישראל לה׳, להיות לו לעם סגולה, וכי מנת גורלו ותעודתו בחיים נבדלות רק לו לבדו ובגללן ההתאמצות בכל כחות החיים למלאות אחרי התעודה הזאת — הנה אל כל אלה קשר ה׳ גם את החובה והמצוה, לקדש לו כל ״בכור באדם ובבהמה״, להיות גם הקדושה הזאת זכר ליציאת מצרים, אבל לזכרון מיוחד בעד שעת הגאולה.
8