חורב ג׳Horeb 3
א׳לכן במבוא לחיי ישראל כתוב לאמר: ״אנכי ה׳ אלהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים״, ״אנכי ה׳, אנכי אלהיך!
1
ב׳״אנכי״, עצם שמציאותו מצד עצמו, מחוץ להעולם וממעל לו — ה׳, אשר אמנם בכל זאת בחסד אהבתי, בעת רצון, קראתי את העולם כלו אל מציאותו, (ה׳, עולם חסד יבנה), בחסד אהבתי אחזיק ואכלכל את צבא היצורים, באהבה ובחסד קראתי ביחוד למאהבי להאנושית להתפתחות החיים בראש כלם בבחירה חפשית. אנכי, אנכי אנהל דורות עולמים, את העבר, את ההוה ואת העתיד לשלמות התפתחותם באחדות כללית, ואנכי בגלל חפץ חסדי זה למין האנושי לחנוכו בחסד אהבתי ״הוצאתיך מארץ מצרים״ — נטיתי ידי בהליכות עולם גם פעלתי למענך בתולדות בני אדם, ויותר מכלם נגליתי אליך בפועל ובמעשה בתור בורא הכל, כל יכול, מסדר, מחזיק ומכלכל חיים ושליט על הטבע, גם בתור בורא, מסדר, שופט, מחנך את חיי האנשים בכל עם ועם ומושל בלאומים, ולכן אתה הלא תחזיק במעוזי, יען אתה הלא לא תוכל לכחש בנסיון של עצמך, ואם גם בני נכר ולוא גם כל העולם כלו יכחשו לי — אנכי, ״אשר הוצאתיך מארץ מצרים״, אנכי נהייתי לך לבורא בפעם שנית, ואם כל איש ואיש בתור יצור שדי קרוא הלום להיות, עבד ה׳, הלא עליך החובה כפולה ומכופלת לקדש עצמך, אותך וכל אשר לך, להיות כלי מחזיק ברכה לעבודתי, בעוד הנך נושא את דגל האמר — סלה.
2