חורב ש׳Horeb 300
א׳כב: חדש, ערלה וחלה.
1
ב׳וידבר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה. והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן: והניף את העמר לפני ה׳ לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן וגו׳: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם (ויקרא כג ט׳).
2
ג׳וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל: ובשנה הרביעת יהיה כל פריו קדש הלולים לה׳: ובשנה החמישת תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה׳ אלהיכם (שם יט כג).
3
ד׳וידבר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה: והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה׳: ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה: מראשית ערסתיכם תתנו לה׳ תרומה לדרתיכם (במדבר טו יז)
4
ה׳אין צר ואויב להאדם כמו ״הקנין והרכוש״ — כל עוד תתחרה ותתאמץ להשגת איזה קנין בעולם; כל עוד נמצא בקרבך רק החפץ והתקוה להשגתם — אז מבטי עיניך, הכלות ומיחלות לקבל את הטוב, אשר נכספה גם כלתה נפשך אליו, עודם נשואים המה אל היושבי בשמים, אל כס־יה, אשר בידו לעשות רצונך לפעול למענך ולמלאות את אדיר חפצך — במשך העת ההיא — בזמן המבדיל בין משאלת הלב ובין השגת החפץ — רוחך עוד ישתתף וילוה אל אלה, אשר משאלות לבם כמשאלותיך, ואשר למצער יתיצבו עמך יחד בדרך השתדלותך והתאמצך להשיג כל ישע וכל חפץ, להיות מפריעים או מסיעים בגלל חטא או צדקה, בין משאלותיך אלה ובין צאתן לפועל — בקצרה — כל הזמן, אשר עוד תכסוף, תחפוץ, תקוה או תפחד, תחוש את עצמך כי הנך יציר ה׳ ועבדו, וכי הנך חוליא אחת משלשלת הכלל, אז לרוב לבך רך כקנה ונפשך נוחה ומתפעלת, גם תגמור אמר, כי כאשר ימלא לך חפצך זה, תאות לבך תנתן לך ותקבל את המתנה, אשר אליה אתה נושא את נפשך, כי אז בטח זך וישר יהיה פעלך ותשתמש עם המתנה הזאת כפי רצון הנותן; אבל לא כן, אם תאות לבך נתנה לך, אם המתנה, אשר נכספת אליה, כבר היא נמצאה בידך, ולא נדרש לך עוד לבקש, לירא, לפחוד ולקוות יותר, יען וביען כי כבר ישנה אתך, בידך הנה, אז אחרת אתך, הנך נהפך אז לאיש אחר. מבטי עיניך, אשר לפני זה היו נטויות ונשואות אל על, ישפלו מגבוה, לרדת מטה, והלב, אשר פעם בקרבך ברגש ההתאחדות עם הכלל ועם רעך, להיטיב ולהועיל לו, יהפך בקרבך לאכזר, ותחת ״יראת אלקים״ ״ואהבת האדם״, ימצא אז קן בלבך אהבת עצמך ואלקיות עצמך, אף תהגה אז רק מחשבות בעצה, איך לשמור את אלה המתנות, או לפזרן רק לתכלית ותועלת עצמך לבד.
5