חורב ש״הHoreb 305
א׳ב) נגד ההתרשלות ושמוש הקנין שלא כהוגן:
1
ב׳החטא הכללי בשמוש הקנין יתחלק לשלשה מיני תעתועים:
2
ג׳1) התרשלות הרוח — אם תשתמש עם הקנינים הבאים לך מן החוץ רק בעד הנאת גופך לבד בעד מלואי תאוות החושים וספות הרוה את הצמאה, ובנקל תשפל להיות בהמה לך.
3
ד׳2) התרשלות הגוף — אם תתחרה במדה נפרזה בכל דבר, להשיג רק מטרות רוחניות לבד ותתרשל עד למותר בחיי הגוף, להבזות אותם בעיניך, ואשר סוף דבר יהיה מזה, כי באחרונה בלתי מוכשר תהיה להשגת התכלית הרוחנית — או מפני זה ביחוד — יען, כי תבזה ותסגף למאד את הגוף ובחזקה תחפוץ לבטל את המשאלות הבהמיות שבך עד למותר, מבלי הכשר אותן ולעדנן כדת לשלמות הדרושה — אזי בנקל המשאלות הבהמיות האלה, כאשר תתעוררנה מעצמם בחוזק ותפרוצנה לבלי חוק, אז תכנע אתה תחתיהן, ותחת לעלות מעלה מעלה ברוחך, תשפל אח״כ ביותר לרדת ולשקוע בדרישות הבהמיות ונסע יתרך כך.
4
ה׳3) ההתרשלות באהבת אח ורע — אם תקח לך רק לך את הקנין, ותחשוב, כי נועד הנהו להיות שייך רק לך לבדך מבלי שים עין ולב לראות נכחה, כי הברכה המאד נעלה בעצם הברכה, היא זאת, להיות לך רק לאמצעי בטוח, אשר על ידו תוכל לאהוב את רעך כמוך ולחלוק עמו ולהשפיע עליו ממתנת טובך.
5
ו׳משלשה אלה יגינו ויחסו א) ״מעשר ראשון״, ב) ״מעשר שני״, ג) ״מעשר עני״.
6
ז׳א) מעשר ראשון — יגן ויחסה מהתרשלות הרוח, מפרי האדמה הנועד לכלכלת ביתך אסור עליך להנות ממנו בחיים, אם לא הפרשת ממנו מקודם את החלק העשירי אל הענין הרוחני וקיומו ונתת אותו ללוי, אל שבט האנשים הנועדים לעבוד עבודת הקדש, עבודת הרוח, לכן עליך החובה והמצוה, בטרם תקח את הבר לך למזון גופך ונפשות ב״ב, לדאוג אדות המזון הרוחני, למען יטול הרוח בו חלק בראש.
7
ח׳ב) מעשר שני — יגן ויחסה בעד התרשלות הגוף. בכל משך התקופה של ״שבע שנים״ יפרישו בשנה הראשונה, בשנית, ברביעית ובחמישית אחרי הפרשת ״מעשר ראשון״ את ״מעשר שני״, אשר ״המעשר״ הזה ישאר אצלך, והמצוה עליך להשתמש בו להנאת גופך ולאכול אותו במרכז חיי הרוח, בעיר ירושלים, לרומם ולעלות על ידו את הנאות הגוף להרגילן להיות ״עבודת אלקים״, ולהחל בזה לעדן ולהכשיר את כל משאלות הגוף ותענוגות החיים כדת התורה.
8
ט׳ג) ״מעשר עני״— יגן ויחסה בעד התרשלות אהבת אחים. בשנה השלישית ובשנה הששית יפרישו תחת ״מעשר שני״ את ״מעשר עני״, הלא הוא תחת ליעד ולקבוע לך לבדך את החלק העשירי השני מפרי אדמתך, לתת אותו לעני ורעב, לאלמנה ליתום ולגר ולכל איש חסר קניני החיים, ובמעשה הזה תאלף בינה: ״כי עליך להיות הסוכן לא רק על קניני עצמך, כי גם על החלק הראוי להיות נתון לאחיך מברכת אדמת ה׳, אשר נתן לך — ובזה תנסה ותבחין את עצמך, אם שמשת בקנינך ורכושך כרצון ה׳ וכמאמר חכמינו ז״ל: שמחה מלאתי והשפעתי אותה לאחרים — שמחתי ושמחתי — ואם לא תדע אשם בנפשך, אז בשמחה, בגילה ורנה תשפוך שיח ותביע אמר לפני ה׳ (וידוי מעשר).
9