חורב ש״וHoreb 306
א׳כל אלה החובות התלויות בארץ ישראל קשורות הנה, על פי התורה, רק אל הארץ ונוסף לזה ״בכורים״ יורו עוד על קיום ״בית המקדש״, ״וחלה״ תורה על התדבקות חיי הבית הפרטיים עם כללות האומה, על התאחדות כל אברי האומה בארץ, אך הדברים הבלתי תלוים במקדש ואחדות האומה וביחוד בקנין האדמה, זאת נשארה לחובה גם בימינו אלה בכל מושבותינו, הלא כה החליטו חכמינו ז״ל: ״כי אף אם סנחריב ונבוכדנצר חרבו את ״כבוש יהושע״ הלא הוא, כי על ידם נהרסה הלאומית העומדת ברשות עצמה, בכל זאת לא יכול ״טיטוס״ להרוס את מפעלות ״עזרא״, יען כל פועל פעל לעמו היה ביחוד הקמת הלאומית ברשות עצמה באופן מאד נעלה, להיות ישראל חי וקים, כי כחוזה־יה שם עינו ולבו ביחוד על התכוננות ומוסדות הקדושה של ולאום וקיומו בעד אריכת ״זמן־הגלות״, לאסוף עוד הפעם את האברים הנפרדים אל בית ה׳ השמם, בתור ״הכנה״ לפני צאתם בגלות החל, עד אשר ירחם ה׳ עמו, ואשר ע״י ״הנסיון״ יתנו ערובתם בעד ״העתיד לבוא״ עת הגאולה השלמה, כאשר יביאם ה׳ אל המנוחה והנחלה ויאחד את עמו לעד לעולם בארץ אחוזתם, לכן התאמץ להחזיק בין אברי ישראל הנפרדים, לא לבד את תעודת החיים הכללית, את הקשר הרוחני הכוללם יחד, כי גם אותות לטובה, לראות עין בעין עוד את ״מרכז ישראל״, את הארץ המובטחה, להיות בעת רצון נחלת ישראל, מכון לשבתו עולמים.
1