חורב ש״זHoreb 307
א׳בעדנו, בעוד אנחנו רחוקים מארצנו, ופזורים במדינות וארצות, לא נשאר לנו מכל אלה רק זכרון קל ע״י חובת ״חלה״, אשר קבעו אותה חכמינו ז״ל גם בחו״ל בעד נפוצות ישראל, באשר המה שם, א) יען כי עוברת היא מצות ״חלה״ מקדושת החובה התלויה בארץ אל חובת האדמה בכלל, להורות לנו, כי לחם חוקנו היא מתנה ישרה מיד ה׳ — ב) מצד השני להחזיק ולאמץ את רעיון הלאומית החיצונה בזכרון ובתקוה פנימה. ג) לכונן את רעיונינו, לדעת ולהבין כי כל בית פרטי בישראל שייך הנהו ומקושר אל האחדות הרוחנית של עם ישראל ולחבב וללבב את הרעיון: כי גם ״בגלות״ בארצות פזוריהם, אשר חיי כל איש ישראל פרטי איננו נבדל מאשר בית יעקב בכלל, הקשור ומתאחד באחדות רוחנית.
1
ב׳מהעיסה שלנו יפרידו חלק מגודל כזית, ויען כי הכהנים שלנו לא יוכלו לאכול אותה בטהרה, אזי ישרפו את החלה, והמנהג לשרפו בתנור (י״ד שכ״ב); ישראל לא יאכל את ״החלה״ בשום אופן. אם שכח להפריש חלה, אזי יפרישו חלה מהלחם, רק הבצק מחמשה מיני דגן הראשיים שמהם יכינו לחם, מחויב בהפרשת חלה, אם לשו בצק בשעור כזה, אשר די הוא למזונות איש ביום אחד, הלא הוא עמר אחד והוא 1/5 43 שעורי כזית — מדה מחזקת בארך ורוחב 10 אגודלים (דוימען) מרובעים ומגובה 1/9 3 אגודלים היא מדת הקמח ״לשעור חלה״. אל יבללו את השאור המחויב בחלה בשאור אשר הופרשה חלה ממנה, גם בהפך (שכ״ד). בעל העיסה בעצמו הוא יפרוש חלה מהבצק ואיש אחר יוכל לקחת חלה רק ברשיון בעל העיסה. החובה הזאת בעד ״אשר והצלחת הבית״, בתור שפע אשר הכלל מוטלת על עקרת הבית, על האשה.
2
ג׳העושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה, מפרישים ממנה חלה בלא ברכה, ואם עושים לאפות קצת ממנה, אפילו דבר מועט מפרישים ממנה חלה בברכה — אם העיסה נלושה בביצים או בשאר מי פרות יש בו כמה ספקות, ולכן צריך לערב בעיסה מעט מים או חלב או דבש דבורים או יין או שמן זית דאז מפרישים ממנה חלה בברכה. אף כי הפרשת החלה חלה על האשה, אך אם האשה איננה בביתה, ויש לחוש כי בעוד שתבוא תתקלקל העיסה, אז יכולה גם המשרתת או אדם אחר להפריש. — שכח להפריש חלה בערב שבת בחוץ לארץ, אוכלים בשבת ומניחים חתיכה אחת ומפרישין ממנה חלה במוצאי שבת, וצריכה שתהי החתיכה כדי להפריש ממנה ״חלה״ וישאר ממנה עוד חולין, דבעינן שיהיו שיוריה נכרים, וערב פסח שחל להיות בשבת ושכחו להפריש חלה מן החלות שאפו לכבוד השבת יש בזה ספק גדול איך לעשות, ע״כ צריך כלי איש להזהר בערב שבת ולהזכיר על הפרשת חלה (שכ״ט, ש״ל).
3