חורב שי״טHoreb 319
א׳סעודת הבראה ונחום האבלים — כמה פעמים זכרנו בזה, כי התחבולה והרפואה הבטוחה נגד האבלות מלבד התרוממות ומסירת הנפש אל ה׳ היא ההתחברות עם הכלל. — ״בכלל״ ימצא היתום את אבותיו, האבות את בניהם, האחים את אחיהם, האלמנה את בעלה והבעל את הצופיה הליכות ביתו, את האם לבניו, כי ״הכלל״ דרוש להיות בעד ״הפרט״ הכל כאשר לכל, אבל יתומים ומחסה לאלמנות — ואלה אשר אבדו את בניהם וידמו, כי בעוד שכלו את צאצאי מעיהם יחסר להם היסוד לפעולתם גם יסוד מוסד הנצחיות בעולם הזה, המה ימצאו את שניהם בקרב ״הכלל״ בעוד הוא, הכלל, יקבל ויקבץ אל תוכו את מפעלינו ובו ינובו ויפרחו וישוו פרי ברכה הזרע אשר זרענו, גם ״הכלל״ יאריך וישלים ויגמור בעדנו את הטוב אשר השארנו עלי אדמות בלתי נשלם ובלתי נגמר עדנה.
1
ב׳מי אשר ידבק אל הכלל הוא חיה יהיה, לא ימות לנצח! לכן כאשר עבר מצב ״האנינות״, אשר בו לא יוכל האדם ולא ידרש ממנו לשום מעצור לרגש הכאב, והאבלות החלה לקחת מקומה ברוח האדם ולכבוש את רגש האבלות, הלא נוכל ביותר ע״י הרוח, מני אז יחלו לקרב את האבל אל ״הכלל״ ולקשר אותו לאט לאט עמדו והרפואה תשוב אליו, לחזקו ולאמצו ולמצוא תנחומות־יה ולהסיר מלבו ינון ואנחה.
2
ג׳בפעם הראשונה המאכל, אשר יאכל האבל ביום הראשון אחרי הקבורה, אל יהי משלו, רק שכניו ישלחו לו מזון ומשקה — ערב שבת לפני כניסת השבת לא ישלחו לו סעודת ״הבראה״. מנהג הוא לשלוח ביצים אשר בתמונת עגולן תזכורנה את מהלך התמורה של התפתחות החיים. סעודת הבראה נשלחה רק ביום הראשון ואם עבר היום בל ישלחו עוד. אחרי שמועה של אחרי שלשים לא יאכילו אותו סעודת הבראה (שע״ח). ברעיון הפגת רגש האבלות ע״י ההתקשרות של האבל עם ״חברת האדם״ כל שבעת ימי האבלות יבואו אל בית האבל אנשי עדתו לנחמו, ואשר עם הבקרת שלהם בעצמה יביאו לו ״הנחמה״ אשר יאצור בקרבו רגש ״הכלל״. גם לא יחשכו ממנו דברי תנחומין נאמנים, למען ידע המתאבל, כי לחיים ולכל תמורותיהם ישנה תעודה נעלה, אשר אבינו שבשמים בחכמת צדקתו יסד ויכונן את התבל באהבה ובחסד, וכי רק באהבה ובחסד נוכל למצוא את פתרון התעודה הזאת. אל תוציא מפיך דברי תנחומין בטרם תראה, כי האכל חפץ בזה והוא יחל ראשונה לדבר, ואם לא, זאת תהיה נחמתך אותו, כי היית אצלו ובקרת אותו לשם נחום אבלים (שע״ו).
3