חורב שכ״אHoreb 321
א׳א: צדק
1
ב׳צדק צדק תרדף (דברים ט״ז כ׳).
2
ג׳וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה, הזאת, לפני ה׳ אלהינו, כאשר צונו (שם ו׳ כ״ה)
3
ד׳כי ידעתיו, למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳, לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח י״ט).
4
ה׳כרעיון ״אחדות ה׳״, שהוא כליל המדע בעד רוחך, כן הוא רעיון ״הצדק״ פנת יקרת בעד חייך; וכמו הרעיון הראשון הנהו יסוד ושורש הגיונך, כן הוא הרעיון השני יסוד מוסד לפעולתך אתך: ״בהנאה״, ״בדבור ומעשה״.— אמנם כן, רעיון ״הצדק״, בתור תעודה עבור חייך, הנהו פרי עץ־הדעת מרעיון ״אחדות ה׳״, אשר יופיע לנגדך בעצם תומו, כאשר תהגה דעה ותביא. במשפט את ההשקפה על עצמך ועל כל המציאות על פי רעיון ה׳ ותשאל לנפשך: ״מה עלי להיות במציאותי בקרב כל הנמצאים״? — ואם רעיון ה׳, האל היחיד ומיוחד, חי וקים בקרבך וברוחך יתנשא לכל לראש, להיות בו כל מעינך סלה — או אז הנך מכיר לדעת, כי האור, אשר יאיר ויגיח לך, האויר, אשר תשאף באפך, הגשם, אשר ישיב נפשך, אף יורה ומרוה את צמאון ארצך, האדמה, אשר תשאך, תנטלך ותנשאך, תכלכלך ותאסוף אותך אל חיקה, גם האבן, גם הצומח, גם הבעל חי, הדג והצפור, אשר את כלם תכבוש תחת שלטונך, גם האדם הנלוה עמך, להיות לחבר לך בחייך, גם נפש החיים שלך, זה הרוח, אשר יתלונן בקרבך וישרת אותך בכחותיו ופעולותיו אתך: להתבונן, להכיר ולדעת, לחשוב, לשפוט ולבחון. גם לבך, אשר יפעם בקרבך במורשיו ורגשותיו, במשאלותיו ופחדיו, בתקותיו, ספקותיו והחלטותיו. גם הגוף, אשר ילביש ויעטוף את הרוח והלב גם יחד, העובד עבודתך בכל אבריו וכחותיו — כי כל אלה לא שלך המה, לא שלך ושל הארץ הנם — רק הכל כאשר לכל לה׳, לאל היחיד ומיוחד לבדו הם, בתור ״בריאה וקנין״ שלו. — והנה אם תוסיף אז להעמיק שאלה: מה עליך להיות נגד כל אלה יצורי ה׳ וקניניו, ומה עליך לעשות עם כל אלה? — האם תוכל להשיב לך תשובה אחרת, מבלעדי התשובה האחת והנאמנה: כי עליך עם הכל ובעד הכל, גם בעד כל אחד לבדו, לפעול ולעשות בכל עת תמיד רק את אשר יעד בעדם רצון ה׳ ״רצון אדון העולם״, הלא הוא : להניח ביד כל אחד את שלו, מבלי לנגוע, באשר חלק לו האל היחיד להיות מנת גורלו, גם לתת לכל אחד ולהעניק לו, מאשר חנן לך ה׳ בטובו, והורה והראה לך את ״הזכות״, שעל פיה יש לו לקבל את מתנת טובו זאת מידך — אבל דבר כזה היא לא זולת, רק מדת ״הצדק״, יען כי ״לצדק״ אין כל מובן אחר, רק סדר הפעולה והמעשה הנכון: להניח ביד כל יציר נברא את שלו ולתת לו את הראוי והיאות למענו, גם ממנו לקחת לך רק את הראוי והיאות בעדך אך מה הוא הדבר הראוי והיאות, להשאר ברשות כל יציר נברא ושעליך, להניח בידו, גם מה הוא הדבר, שעליך לתת ולהעניק לו? בלי כל תפונה את כל הדברים, אשר חלק לו הבורא ויעד אותם ״למציאותו ולתעודתו״ שאליה נקרא — ואם כן מדת ״הצדק״ במובנה הנאמן דורשת ממך, כי אתה תהיה באמת לכל יציר נברא ״פועל צדק״ — להתנהג עמו כפי הזכות, אשר נתן לו הבורא, ואשר על פיה יוכל לקוות וליחל, להשיג ולקבל הנדרש לו על ידך — וה׳ האל היחיד ומיוחד, כמו שהנהו אל ״אמת״ כן הוא גם מקור ״הצדק״, ביחס הזכיות והחובות, אשר קבע בעד היצורים במעשיהם בין איש לרעהו — ובעד חיי האדם ״הצדק״ הוא הרעיון היחיד ומיוחד — יען, אם גם נשקיף על תעודת חייך, כי בפעולתך אתך כפלים לתושיה: ״צדק ואהבה״ אולם בנקל נוכח לדעת, כי גם ״אהבתך״ זאת הלא היא רק מדת ״הצדק״ בלבד, בעוד, לו יהי, כי בנוגע אל היצור היא נחשבת ״לאהבה״. אבל באמת גם ״האהבה״ הזאת היא לא זולת רק ״צדק״ ביחס אל בוראך ובורא היצור, בעוד את פעולת ״האהבה״ הזאת הלא הוא ידרוש ממך, לעשות בעד בריותיו, ובעוד פקודתו תשמור רוחך הלא הנך בזה רק ״פועל צדק״ — והנה אמנם מדת ״הצדק״ בעצם טהרה היא מסוגלה ביחוד רק בעד פעולת האדם בלבד — יען אם כי תחזה את תמונת ״הצדק״ גם בכל מעשי בורא העולם כלו, בכל מפעלות ה׳ ובהנהגתו את עולמו, והנך רואה גם כן את תכנית הצדק בכל תכן החיים של כל יצורי תבל, אבל עליך לדעת, כי ״לצדק של אמת״ נבראת ונקראת רק אתה, בן אדם, רק אתה לבדך.
5