חורב שכ״בHoreb 322
א׳ה׳ בחכמה יסד ארץ — בן אדם! אם תשא עיניך השמימה והנה תחזינה את החוק, אשר על פיהו כוכבי השמים וכל צבאם ירוצו במסלותם, הנך רואה את ״הסדר והמשטר״ השורר בבריאה כלה, בארץ, בצומח, בחי ובאדם, אף תחדור משכיות היצורים ובקרבם פנימה, גם תתבונן על היחס והקשר המאחד אותם, האם לא תופיע ולא תגלה גם לפני עין בשרך יד הבורא, שהיא תחלק בכל מקום ובכל עת תמיד ליצוריו את מסכת ״החומר והכח״ במדה, במשקל ובמנין, גם את האברים והכלים לפעולה? — והנה זאת היד, אשר בה כל ה׳ בשליש עפר הארץ, אשר בה שקל בפלס את חומר השמש ולפי ערך תעודת מסלולי צבא הככבים קצב את משקל חומריהם, היד ההיא שקלה גם לאדם בפלס, לפי יחס תעודת הרוח, את משקל כמות ״מוחו״ ותמנה במספר לכל יציר נברא את מכסת אבריו ומדת הקיפו ולכל חומר וחומר שקלה וספרה מראש את מעמידי החומר ההוא, אשר על פיהם יהי את אשר יהי — כמו כן ״התמדת הפעולה״ אריכת ״ההחזקה״ ושקידת ״ההתפתחות״ של העולם הלא הוא רק במדת ״הצדק״ — בראותך גם למראה עיניך בטבע כל פעולה ותוצאה מתאמתת תמיד כפי יחס סבתה — גם בתולדות בני אדם, תוכח לדעת, כי אמנם מדת ״הצדק״ שוררת בה, אשר על פיה מנה ה׳ גם קצב ויעד את מנת גורל העמים — אולם כל אלה כאחד המה רק ״התמונה״ (בילד) של ״הצדק׳ — בעוד כל אלה באמת בעד עצמם הן המה רק ״חכמה״ ״אמת״ ״אהבה״ — יען את מי נועץ ה׳ ויבינהו, איך לברוא את העולם כלו; הן ה׳ לבדו, הוא הביא את המציאות לשלימותו כפי תבנית חכמתו, ואת המציאות הזאת, הלא כונן אותה רק לפי תכנית רעיונו, רעיון ה׳, רעיון הבורא לבדו. — ה׳ בבריאה היה ״צדיק״ רק בפני עצמו — ואם כן ״צדקת ה׳״ נגד כל יצור בבריאה איננה אחרת רק ״אהבה״, מתנת חסדו, יען מי הוא זה ואיזהו היצור, אשר מצד עצמו יש לו איזה זכות, לדרוש מה׳ להתנהג אתו ״בצדק״?! הן גם עצם הזכות, אשר חנן ה׳ ליצור בתבל היא רק מתנת ״אהבת ה׳״ לבדה (עולם חסד יבנה). מי הוא זה ואיזהו היצור, אשר יש לו הזכות מקדמת דנא, בעוד הזכות שלו תחל רק עם עת מציאותו ותעודתו בתבל — ואם כן, האם תוכלנה כל מציאות וכל תעודה בעצמותן, להיות אחרת, זולת מתנת ״האהבה״ של ה׳, של הבורא, אשר במאמרו ברא ויצר ועשה את הכל ברצונו החפשי לבד? — והנה אי לזאת עלינו להחליט, כי כשם ״שהאהבה״ שלך היא אמנם רק מדת ״הצדק״ בלבד, כן היא בנוגע אל ״צדקת ה׳״ אשר נשא על שפתינו היא באמת רק ״אהבה״, אהבת ה׳ בלבדה.
1