חורב של״בHoreb 332
א׳אבל עליך להזהר לא לבד, לבלי תפריד ולבלי תבטל את הקשר והאגודה האחת של הרוח עם הגוף, — לא לבד, לשדוד מן הרוח והנפש את כל הגוף, כי גם חלילה לך, להאביד, להפציע או להכאיב איזה אבר מאברי הגוף, או רק חלק אחד מהאבר ההוא —, אל תשים כל מום בגוף האדם, ואל תסבב לאדם שום רפיון, חלישות וצער אם מום וצער קים, או מום וצער עובר, יען גם מעשה כזה נחשב הוא למרד ומעל נגד הרוח, אשר ישכון בקרב גוף האדם, בעוד על ידי זה הנך משחית ומחבל את כלי תשמישו, או תפריע אותו מהשתמש עוד עם כלי־תשמישו זה כהוגן — גם להכות את רעך מבלי עשית כל פצע וחבורה גם במעשה כזה הנך מראה לדעת, כי תחשוב את האדם כאלו הנהו רק ״גוף״ לבד, כי תחשבהו לבעל חי ותחלל בזה את כבוד ״הרוח״, אשר יתלונן בקרבו — אף האיש ״הרשע״, אשר בו רוח הבהמה שבקרבו לא יאבה לסור למשמעת רוח האדם העולה היא למעלה, ומתפרץ הנהו לעבור את הגבול, אשר התוה לו רוח האדם, כפי חוקי ה׳ ודת קדשו. ואשר אמנם איש כזה, אשר התרחק מתעודתו, להיות ״בהמה לו״ עונו ישא גם מצוים אנחנו ליסרהו קשה ע״י מלקות, למען הכניע את רוח הבהמה שבקרבו, ולמען מאז והלאה ידע, לכבוש את רוח הבהמה תחת רוח האדם, והנה גם בעד עונש איש כזה אנו רואים, כי קצבה התורה בעדו את ״מספר ההכאות״ ואם יוסיפו לו אף מכה אחת על המספר הקצוב גם על זאת תחרוץ התורה משפטה לאמר: ״ונקלה אחיך לעיניך״. — ואתה האם חפץ תחפוץ, עת יחרה אפך ולמען שכך חמתך, להכות את אחיך? — הן גם האיש אשר רק ירים וינופף את ידו על אחיו—האדם להכותו, גם הוא נקרא ״רשע״, כן תאמר התורה.
1
ב׳שום רפיון, חלישות וצער אם מום וצער קים, או מום וצער עובר, יען גם מעשה כזה נחשב הוא למרד ומעל נגד הרוח, אשר ישכון בקרב גוף האדם, בעוד על ידי זה הנך משחית ומחבל את כלי תשמישו, או תפריע אותו מהשתמש עוד עם כלי־תשמישו זה כהוגן — גם להכות את רעך מבלי עשית כל פצע וחבורה גם במעשה כזה הנך מראה לדעת, כי תחשוב את האדם כאלו הנהו רק ״גוף״ לבד, כי תחשבהו לבעל חי ותחלל בזה את כבוד ״הרוח״, אשר יתלונן בקרבו — אף האיש ״הרשע״, אשר בו רוח הבהמה שבקרבו לא יאבה לסור למשמעת רוח האדם העולה היא למעלה, ומתפרץ הנהו לעבור את הגבול, אשר התוה לו רוח האדם, כפי חוקי ה׳ ודת קדשו. ואשר אמנם איש כזה, אשר התרחק מתעודתו, להיות ״בהמה לו״ עונו ישא גם מצוים אנחנו ליסרהו קשה ע״י מלקות, למען הכניע את רוח הבהמה שבקרבו, ולמען מאז והלאה ידע, לכבוש את רוח הבהמה תחת רוח האדם, והנה גם בעד עונש איש כזה אנו רואים, כי קצבה התורה בעדו את ״מספר ההכאות״ ואם יוסיפו לו אף מכה אחת על המספר הקצוב גם על זאת תחרוץ התורה משפטה לאמר: ״ונקלה אחיך לעיניך״. — ואתה האם חפץ תחפוץ, עת יחרה אפך ולמען שכך חמתך, להכות את אחיך? — הן גם האיש אשר רק ירים וינופף את ידו על אחיו—האדם להכותו, גם הוא נקרא ״רשע״, כן תאמר התורה.
2