חורב של״אHoreb 331
א׳שים לבך להתבונן, כי החובה, שעליך להיות צדיק נגד האדם, בעצם מובנה, איננה, להיות צדיק נגד ידו ורגלו, נגד ראשו וכל הקשר והאגודה של אבריו, אשר הנך רואה בעיניך — יען כלמו יחד אינמו— ״אדם״, בעוד המה רק נכסיו והאדם בעצמו הנהו ״צלם אלקים״, צלם אלקים, אשר בראו, אף יצרו, להיות דומה לו ובלתי נראה כמוהו ״האני״ (דאס איך) העצמות של האדם (פערזאנליכקייט), הלא היא ״נפש החיים״ —, אשר כלי תשמישה הנהו ״הגוף״ עם כל אבריו וכחותיו, גם הגוף הנהו הקשר, אשר על ידו עצמות נפשו תרכוש לה את התבל הארצי, לכן אם תשלול מנפש האדם את כלי תשמישה זה — את הגוף — אז שדדת מרוח האדם את הכל, את כל הקנין שלו בתבל ארצהו, בעוד רק על ידי הגוף ובאמצעותו שייך הנהו להרוח דבר מה בתבל ארצה, אף הרוצח את האדם, הלא במעשהו זה יבטל ויאפס גם את כל הפעולות, אשר יכול היה רוח האדם החי, לפעול ולעשות עוד בהליכות עולמו בעד התבל בעבודת ה׳, לכן אומרים חכמינו ז״ל: כל האנושית נבראה בתחלה רק ע״י ״אדם יחידי״, להביע לך בזה אומר: כי האיש אשר ימית רק אדם אחד, נחשב הנהו, כאלו חרב את כל העולם כלו.
1