חורב שמ״זHoreb 347
א׳מלבד גמר הקנין ע״י קנין סודר נגמר הקנין תיכף עם הפעולה החיצונית בשלימות, והדבר ישא עליו מאז והלאה את שם בעל הקנין החדש, אחרי עבור משך הזמן הקצר, שבו נוכל לצרף אל הנושא (סוביעקט) את הנשוא (פרעדיקאט) (שלום עליך רבי); משך הזמן, שבו נוכל לחשוב אדות התכנה של הקנין החדשה הנלוה אל הדבר. — בתוך הזמן ההוא (תוך כדי דבור) עוד תוכל להיות חרטה, לחזור בזה, כי החלטת הקגין לא תוכל עוד לקחת מקומה ולשלוט בדבר, כל עוד לא נשליט את רעיון האדם, לחשוב ולהגות על אדותו בתכונתו החדשה — אבל באופן אם הקנין איננו נעשה בעצם הדבר, רק על ידי אמצעים של פעולה אחרת, בתור תוצאה לזה כמו קנין סודר, אזי במשך הזמן, כל עוד עסוקים המה עוד בדבר, אזי השלטת הקנין והזכות עוד לא נגמרה, אך אם כבר גמרו הענין בשלמות, אין אחד מהם יכול לחזור בו.
1