חורב שנ״הHoreb 355
א׳שמירה — אם הניח אחד בביתך איזה דבר ברשיונך (ואתה קבלת את הדבר) אזי מסתמא (שטיללשווייגענד) הלא קבלת עליך לשמור אותו, אבל מחוץ לביתך, רק באופן, אם מפורש קבלת עליך את השמירה, אם רק הגדת את הדבור :״הנח זאת לפני״ ומני אז, הנך חייב באחריות. התורה תמנה ותבדיל בשומרים שלשה אופנים: א) שומר חנם (בלי תשלום). ב) שומר שכר (בתשלום). ג) שואל (בלי תשלום). באופן הראשון אתה מקבל החפץ רק בחוג עצמותך, ותבטיח רק ״שימת העין״, והנך מקבל עליך האחריות רק בעד ״הפשיעה״. — באופן השני, הנך מתחובב בפעולה ושמירה מעולה ומקבל הנך האחריות גם בעד ״גנבה ואבדה״ רק פטור הנך, אם הוטל בו מום או מקרה אונס ״גזילה״ וכדומה, אם היטבת לשמור אותו ואת האונס לא היה בכחך למנוע לעצור, באופן השלישי, הנך נכנס להיות במקום בעל הדבר בשליטות ואם מת או נשבר או נשבה, רק אם לא נתקלקל מחמת המלאכה, עליך למלאות לו את החסרון — אבל אם באיזה אופן שיהיה, אם רק לא שמרת כפי החובה, שקבלת עליך, או באופן הראשון והשני אם הגבהת אותו לשמוש של עצמך (אם השמוש מחסר את הדבר בשום מה) או אם גם השתמשת בו גם בשמוש שאינו מחסרו (שאז הנך נגב, ראה למעלה) אזי האחריות עליך בבל אשר יקרה עם הדבר מני אז ובכל האופנים הנזכרים (רצ״א, רצ״ב, ש״מ)1אמנם נפלא הוא הדבר הנאמר בתורה, כי אם ברגע קבלת הדבר בתור ״שאלה״ ובעל הדבר שרת אותך באיזה ענין בכחו (בעליו עמו), אזי באופן הזה בשתיקה אינך מקבל עליך האחריות (גם אם היה עמו בשעת שאלה ולא היה עמו בעת שבירה ומיתה) ובפי ההשערה, טעם הדבר אולי הוא, יען כי האדם בלי תפוגה איננו דורש מזולתו האחריות בעד הקנין החיצוני שלו יותר מאשר ידרוש ביחס כזה, בעד כח הגון שלו, ולכן למשל, אם ישאיל או ישכיר לך האיש, אשר ישרתך באיזה עבודה, איזה דבר מקנין שלו אזי מסתמא לא ידרוש ממך בעד הקנין החיצוני שלו אחריות יותר, מאשר ידרוש ממך באופן, אם גופו יסבול איזה נזק קטן או גדול, בעת העבודה — בבאורי שמות כ״ב י״ד הראיתי בראיות נכונות את צדקת ההשערה הזאת. — (הערה לתוצאה שניה) —
1
ב׳אם בעת קבלת השמירה היה איזה תנאי על דבר האחריות אזי הכל לפי התנאי (רצ״א). השומר, אשר איננו זוכר, איה הניח את הדבר, הוא מעל בזה ולפי משפט התורה, עליו לתת תיכף את התמורה בעד הדבר הנמסר לו לשמירה ולפקדון, כמו כן אם גנבים באו והוא לא קרא לעזרה, גם באופן, אם לא שמר את הדבר כראוי לפי תכונת הדבר ולפי המקום והזמן, בעוד עליו לחשוב בשמירתו, כאלו הדבר הוא שלו. מי אשר הפקיד בידך איזה דבר סתם, אזי יתן אמנה גם לאשתך ולבני ביתך הגדולים. — מעילה היא בשמירה, אם תמסור את הדבר לאיש אחר, אשר לא מבני ביתך, ואם כי האיש ההוא אוהב או קרוב לך, או אם תרשה לאנשים אחרים, זולת בני ביתך, לבוא ולכנוס במקום שהופקד הדבר, ורק אז תוכל לעשות זאת, אם המפקיד בעת מסירת הפקדון ידע מזה (רצ״א). את אשר הפקידו בידך דרוש להיות נחשב לך כדבר קדוש, גם הנסיון להשתמש בו הוא מעל, אך אם גם חסרון קל בא ע״י שמוש כזה גזילה הוא, אם ע״י עצמך או ע״י באי כחך, — אם הפקידו פרות בידך אל תערבם עם פרותיך יחד, ואם לא יפחתו יותר מהרגיל אל תגע בהם, אבל אם ישחתו יותר מהרגיל, אם בעל הפקדון במקומך אזי עליך להודיע לו, ואם לא, מכור אותם בבית דין; כמו כן אם נרקבו או נפחתו באופן אחר, אבל בטרם הגיעו לרקבון, אל תגע בהם. מי אשר נדרש לו למכור פקדון, אל יהי׳ הוא הקונה. אם המפקיד רחוק מאד ממך ונסע לזמן בלתי קצוב, אזי עליך לעשות בפקדון הפעולות הדרושות לשמירתם, למשל, לשטח בגדים באויר וכדומה (רצ״ב). שומר שכר לא מלא עוד את חובתו באופן אם גנבים באו בקראו לעזרה, רק עליו, להביא עזרת אחרים אף בתשלום עד ערך שווי הדבר, שהפקידו בידו, ורק אז יוכל לעזוב את הדבר וכפי שיש לו הרשות לזה מהחוק, מהמנהג ומהתנאי (ש״ג). כל האומנים נחשבים לשומרי שכר על החומר הנתן להם, כמו כן השוכר איזה דבר (ש״ו ש״ז). מי שיש בידו משכון או מציאה, עליו לשמור אותם כשומר שכר, אף כי בנוגע אל אחריות הדברים דינו כשומר חנם (ע״ב רס״ג). בקבלת פקדון מנשים, עבדים וקטנים דרושה זהירות מיוחדת וידיעה ברורה, אם הדברים הם שלהם (טור פ״ו).
2