חורב שס״זHoreb 367
א׳אמנם כן הנך נצב בתבל בתור אדון על קניניך, ואם כן הנך אפוטרופוס ובעל אחריות בעד כל הנכסים מקניניך החיצונים וכחות גופך. והחובה עליך למנות את החסרון ולשלם בעד הנזק, אשר עשית, אבל חלילה חלילה לך לאמר : הבה! למה לי לשים עיני ולבי בזהירות יתירה על נכסי וכחותי? הן לו יהי, כי אביא אני או נכסי יביאו ויסבבו איזה נזק, אזי שלם אשלם במיטב כספי, עד כי לא יתלוננו עלי במאומה, אולם הביטה וראה! הן ״תשלום הנזק״, הוא רק הדבר האפשרי האחד, שבו תוכל למנות החסרון ולהשלים את הנזק שכבר נעשה על ידך או קנינך, אבל לתקן את הדבר באופן כזה, עד אשר נוכל לחשוב, כאלו לא נעשה הנזק, גם להסיר את כל תוצאות הנזק, את זאת הלא לא תוכל לעשות בשום אופן. גם בלעדי זה, הן עליך לדעת, כי המדרגה היותר גבוהה, שעליך, להתאמץ, להניע עדיה, הלא היא מדרגת ״איש חסיד״, להיות איש כזה, אשר חיה יחיה ומשתדל עם כל אשר לו, לחיות ולהיות כלו כליל רק טוב ומטיב בעד אחרים, אבל בעד עצמו כלא נחשב הנהו בעיניו, וכל מעינו תמיד בפעולתו אמונה רק לטובת אחרים, והצעד הראשון ללכת בדרך ״חיי צדק״ כאלה הלא הוא, לבל תהיה אתה עם כל אשר לך ״מתנגד ומפריע״, לאושר רעך, למען תוכל להתאמץ בכל כחך, אתה עם כל אשר לך, להביא אח״כ רק ״ברכה״ בעולם, לכן שמר לך ראשונה מהביא ״קללה״ לזולתך! פקח עיניך על כל אשר לך וראה, לבל תגרום שום נזק וצער לרעך! אף באשר תשפוך באשר תזרוק ובאשר תשליך החוצה ראה לבל תגרום על ידם איזה נזק לשום איש ולקנינו — היה ברכה — וחלילה לך להביא קללה בעולם.!!
1