חורב שצ״וHoreb 396
א׳א: כבוד היצורים בתור קנין ה׳.
1
ב׳בל תשחית!!
2
ג׳כי תצור אל עיר ימים רבים, להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור. רק עץ, אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא. אתו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר, אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה.— (דברים כ, י״ט)
3
ד׳גם באופן אם תצור על עיר, להלחם עליה, ככה תבאר לנו התושבע״פ, אם גם בא לידך המקרה, להביא כליון ונזק לאדם ע״י קרב ולחם, ואשר בטח יכולנו לחשוב, כי באופן כזה אין עוד כל חובה עליך, לתת החשיבות אל הקנין של האדם יותר מאל עצמותו, בעוד הקנין לא יוכל עוד לעמוד גבוה ונשא מעצם האדם, אחרי אשר מאיזה טעם של צדק באת, להלחם עמו, ובכל זאת. כפי מצות התורה, חלילה לך להשחית את הקנין ההוא בלי כל יסוד ותכלית, ובאופן, אם נדרש לך לכרות עצים, עליך החובה, לשים עין בקרת ולהבחין באיזה עץ לבחור למפעלך זה. אל תשחית ״עץ מאכל״, בגלל השמוש ההוא. הנדרש לך, בעוד תוכל להמציאו לך גם מעץ פשוט, יען כי שרשי עץ פרי יכלכלו בתוכם תעודה יותר גבוהה מתכלית ״אילני סרק״ ועליך להשתמש לזה רק בעצים שאינם עצי מאכל, אשר תעודת שרשיהם היא רק לשמוש של עץ בלבד — ומזה תצא לך תורה בעד כל חייך ובעד כל יצור הנתן לך, מהאדמה, אשר היא תשא ותסבול את הכל עד חומרי הבגד, אשר הכשרת אותם, להיות למעטה גופך, בכל אלה הנך שומע את קול ה׳ ומצותו אליך: ״בל תשחית״.
4