חורב שצ״זHoreb 397
א׳אמנם כן ״בל תשחית״! היא הקריאה הגדולה הראשונה והכללית מה׳ אליך בן אדם, בעת אשר תחזה את עצמך בתור שליט ומושל על פני תבל ארצהו, — הן מסביב לך הנך רואה: אדמה צומח ובעל חי, גם כל אלה, האדמה, הצומח והבעל חי כבר נושאים המה חותם תכנית אנושי שלך, בהיותם משונים וערוכים במעשה אנוש ותחבולותיו, מידך, יד אנוש, נעבדים המה לתכלית אנושי שלך, להיות לך למעון ומלבוש, למחיה וכלכלה וכלי תשמיש ואתה רכשת אותם, להיות ברשותך, בתור קנינך — הנך עומד בקרב חוג ממשלתך על פני הארץ וכל הנמצאים המה עבדי רצונך, שלטונך וכחך — והנה פתאום הנך מניף את ידך בגלל עשות שחוק לנפשך, או לשפוך חמתך וזעמך — הנך חפץ לבלע ולהשחית הדבר, שעליך הלא להשתמש בו לתועלתך; אתה תאבה לנפץ, לשבר ולכלות דבר, שתוכל לעשות בו ועל ידו פעולה ראויה; הנך חפץ תחפוץ, יען וביען, כי תביט על היצורים שמתחת למדרגתך, כי הנם דברים משוללי כל צדק ומשפט ואת ה׳ לא תירא, שהוא אמנם מגן ומחסה בעדם גם דן את דינם ״בצדק״ — ותחת לחשוב אותם בתור אמצעים לפעולת אדם בהשכל ודעת, הנך רוצה בשאט בנפש, להשליט עליהם את כח ותקיפות רצונך וחפצך ולשפוך עליהם את חרונך וזעמך בעצבך וברגזך — אז ירעם עליך קול הקריאה הגדולה של ה׳ : ״בל תשחית!״ ״הרף ממנו, היה איש באנשים!״ כי אמנם רק באופן, אם תשתמש בהנמצאים, אשר מסביב לך לתכלית אדם בדעת ובתבונה וכפי אשר תיעד ותקדש אותם לזה תורתי, אז ״אדם״ הנך, גם יש לך הכח והזכות עליהם, יען נתתי לך, לבן אדם, את הכח והזכות מטעם תכנית עליונה — אבל אם תשחית, אם תאביד ותכלה דבר מה — אזי בהשחתתך — בהאבידך, ובכלותך אותו אינך עוד ״אדם״ רק ״בעל חי״ או ״חיה טורפת״ — ואין לך עוד כל זכות על הנמצאים מסביב לך — יען וביען, כי אנכי השאלתי אותם לך רק לשמוש של חכמת אדם, לכן אל תשכח לעולם, כי אנכי אנכי הוא המשאיל אותם לך — אולם אם תפעל עולה, אם לא בהשכל ולא בדעת תעשה את מעשיך בדבר קטן או גדול — הנך עושה דבר בליעל מרד ומעל בתבל ה׳, הנך נהפך אז לרוצח ושודד קנין ה׳, חוטא הנך ותמעל מעל בקדושת הקנין, את זאת יקרא לך ה׳, ובכח הקריאה הזאת יגן ויחסה על כל דכר כקטן כגדול נגדך. — הוא יתן באמר סלה זה לקטן ולגדל את צדקת משפטו נגד מזמת לבך וחמס ידך.
1