חורב שצ״חHoreb 398
א׳לכן אומרים חכמינו ז״ל: הקורע את בגדיו, המשבר את כליו והמפזר מעותיו בחמתו, איש כזה יהיה נחשב בעיניך, כאלו כבר עבד עבודה זרה, יען כך היא דרכה של ״התאוה״, היא אומרת היום : עשה זאת! ומחר עשה אחרת! עד כי היא תפעל על האיש, אשר נעשה לה עבד וסר למשמעתה תמיד, לזנות גם אחרי עבודת אלילים; — הן אמנם אין איש, אשר כה יהיה קרוב אל ״עבודת אלילים״ כמו האיש, אשר לא יכיר לדעת בהנמצאים, כי המה ברואי ה׳ וקנינו, ויאמין, כי בכח ובתקיפות של האדם יש לו גם הזכות להשחיתם ולאבדם כרצונו. — איש כזה הלא עבוד יעבוד את האלילים האדירים שלו בפנימיות נפשו, את ״חרונו וזעמו״, את ״גאותו ורוע לבבו״ וביחוד את ״האני״ שלו, אשר בתאותו ובתעצומות כחה ועוזה ידמה, כי הוא אדון הנמצאים, הוא ולא אחר.
1