חורב ת״יHoreb 410
א׳כל אלה המה רק רעיונות, אשר אולי ראוים, כי נהגה בהם בבואנו לכבד ולהוקיר את החוקים האלה, ולוא יהי, כי הרעיונות האלה רחוקים מאד מהיות דבר אמת, להבנת החוקים ההם, ואשר באמת רעיונות אנשים כאלה וכאלה לא יספיקו בשום אופן, לבאר ביסוד מוסד את החובות האלה בעדנו, אבל הלא די לנו, לדעת, כי ה׳ הוא המחוקק את חקי החיים האלה, ה׳ הלא הוא המסדר את עולמו, והוא הציג בעד חפצנו ושרירות לבנו גבולות ונדרים כאלה, איך להתנהג בעולמו, לכן מי יוכל להרהיב עז בנפשו לפרוץ נדר, להסיג גבולות עולם ולפשוע נגד עולם ה׳, גם לשכוח בעולם ה׳ את חוק ה׳? וביחוד ועל כלם, הלא דרושים המה החוקים האלה להורות ולהראות לנו, איך להתהלך עם מערכות הבעל חי והצומח ופעולתנו בהם, במרעה הבהמות שלנו, בעבודת האדמה שלנו, במעשינו, ובמלבושינו ובמזוננו, למען דעת, כי חוק ה׳ לא החל עם ״האדם והיהודי״, כי אמנם הוא גם היסוד מוסד, להתפתחות של כל חיי היצורים בעלי איברים, וכי החוק נתן ה׳ בתורתו בעד האנושית ובעד ישראל הוא אמר סלה מקדמת דנא, הלא דבר ה׳ הוא בעד חיי האדם וחיי ישראל ״למינהו״, למען גם אנחנו באמונת החובה של בחירה חפשית נמלא את תעודת ה׳, כפי התכנית, אשר אנחנו מראים גם במינים האחרים של היצורים, אשר במציאותם ובפעולתם בלי כל משגה ימלאו גם הם את כל זאת בעצם תומם.
1