חורב תי״אHoreb 411
א׳ג: שלוח הקן.
1
ב׳כי יקרא קן צפור לפניך, בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כ״ב ו׳).
2
ג׳התורה שבכתב ושבע״פ תורינה אותנו בזה : א) כי החובה הזאת מוטלת ביחוד בנוגע לצפרים ואפרוחים טהורים (ואף אם האם טרפה גם כן מחויב בשלוח).
3
ד׳ב) גם אם נמצא בקן רק אפרוח אחד או ביצה אחת.
4
ה׳ג) שלוח הקן נוהג רק אצל אלה, אשר אין אדונים למו (הפקר) ושייך הוא אל הבריאה החפשית.
5
ו׳ד) מלוא החוב הוא להפריח מן היד את האם ולשלחה, אבל אחרי אשר כבר פרחה לה תוכל לשוב אח״כ ולקחתה לך, להיות קנינך.
6
ז׳ה) אם האם רחפה עוד הפעם על הקן תשוב החובה, לשלו~ט~{ח} עוד הפעם.
7
ח׳ו) אבל אם בין כה קבלו האפרחים אדון למו פטור אתה מהחובה.
8
ט׳ז) אם הביצים מוזרות (פערדארבען) או האפרחים בלתי מוכשרים לחיות, או אם בלתי נצרכים עוד לאמם גם אז בטלה ממך החובה.
9
י׳ח) אם האם איננה רובצת על הקן רק נמצאה בין האפרחים או הביצים גם אז שלוח הקן איננו נוהג.
10
י״אט) אחרי אשר שלחת את האם הרשות בידך אדות האפרחים לקחתם לך או להניח אותם בקן.
11