חורב תי״בHoreb 412
א׳מכל אלה נוכל להביא בלבנו ציור ולקח — טוב ע״י איזה רעיון, אשר ננסה לקרב אולי על ידו את שכלנו אל החוק הזה.
1
ב׳אתה, אשר השליטך ה׳ אל הבריאה, לקחת ממנה לך בחופש את הראוי להנאתך, דע, כי עליך החובה, לתת כבוד ויקר להבריאה, בה בעת, אשר היא לא תעבוד את עבודתך, רק היא עסוקה אז בעבודת תכלית העולם, ואם קרה לך המקרה, לקחת לך צפור המוכשרה להנאתך, אבל אתה תמצאנה אז בבריאה החפשית, עת תעבוד עבודת תכלית העולם, ברגע ההוא עליך, לכבד אותה בתור עבד ה׳, עבד הבריאה, אל תקחנה לך ברגע ההוא, אשר תעבוד בו את עבודת ״למינה״ — רק הראה באופן כזה, כי אמנם יש לך הכח והזכות עליה — קחנה בידך — אבל הוכיח אח״כ לדעת, כי אמנם כבד תכבדנה — שלחנה לחפשי — ובגלל הדבר הזה, יען תוכיח בזה בעליל, כי הנך חפשי מאהבת עצמו, וכי כבד תכבד, את היצור ההוא, בהיותו עבד ה׳, עבד הבריאה — אזי גם ה׳ יפעל, כי הבריאה מצדה בנפש חפצה כבד תכבד גם אותך, בעוד גם אתה תחשוב את עצמך לעבד ה׳ במקהלת הבריאה, והיא תביא לך גם אושר וברכה — למען ייטב לך והארכת ימים — יען כי אז בטח תביט ותתבונן על עצמך ותכיר לדעת, כי אתה גם כן הלא ״עבד ה׳״ הנך — העובד אותו לא רק לתכלית עצמך בלבד — כי גם לתכלית העולם עד כי בידיעה והכרה נאמנה כזאת, תכונן גם את פעולתך אתך לאושר חייך ״והארכת ימים״ — את החוק הזה תוכל להשוות אל המצוה של ״כבוד אב ואם״ הורי אנשים, שגם במצוה ההיא נאמר מפרש הגמול של ״אריכות ימים״ כמו בחוק הזה (ראה מערכת המצות פרק ב׳).
2