חורב תט״זHoreb 416
א׳שור נא! תורת ה׳ דאגה בעד כל אלה ותחובב אותך, לא לבד למנוע עצמך מלסבב כאב וצער לבע״ח ללא נדרש, כי גם1הדבר הזה אמנם שייך הוא ביחוד אל מערכת המצות, יען כי זאת היא חובת האהבה נגד בע״ח המצטערים. — באופן אם תראה איזה בע״ח כואב ומצטער, גם בבלי אשמתך ובבלי כל סבה מצדך למכאוביו, הנך מחויב, להחיש לו עזר וישע ובכל יכלתך, להקל את מכאוביו וצערו. הן אמנם בכתוב הראשון, לפרוק את משא הבע״ח הרובץ תחת משאו, תורה לנו התושבע״פ בהוכחה נאמנה, כי אם אמנם עליך לקיים ״עזב תעזב עמו״, בגלל חובת האהבה, שעליך למלאות נגד בעל הבהמה, הבא במבוכה, בכ״ז עיקר החובה ביחוד מוטלת עליך להושיט יד עזרה בגלל ״צער הבע״ח״ הכואב, כי גם באופן, אם אין אדון להבהמה הרובצת תחת משאה, או אם האדון באשמתו הרבה להטעין עליה משא לעיפה גם באופן אם בעל הבהמה יחפוץ לעמוד מנגד, מבלי לעשות בזה מאומה, בכל זאת החובה מוטלת עליך בגלל ״צער הבע״ח״, להחיש לו עזרה בצער ולפרוק משא (ח״מ רע״ב), כמו כן בנוגע למלאכה בשבת ויו״ט ישלוט החוק מדבר צער הבע״ח, עד כי ביחס הזה שוה הוא אל אדם חולה שאין בו סכנה, אשר לרפואתו מותר לעשות בגללו מלאכה האסורה מדרבנן (א״ח ש״ה י״ט כ׳). ומזה הלא מובן הדבר מאליו, כי רק אז הרשות בידך, לסבב איזה צער לבע״ח או להשתמש בעמל כחותיו, אם כל זה נדרש לתכלית פעולת אדם הנעשה בבינת אדם ישרה, וגם באופן הזה, עליך להשתדל להמעיט את צערו ולהקל את משאו, ומפני זה אסור עליך, להכביד על הבע״ח משאות כבדים יותר מאשר יוכלו שאת או לעבוד אתם מבלי הרף ומבלי תת למו מנוח או למנוע מהם את המזון הרגיל.
1
ב׳לכן אתם ההורים ומורים, אשר יפקידו בידכם את רוח בני העלומים וחנוכם, השגיחו עליהם היטב גם בדבר הזה ולמדו אותם, לכבד ולהוקיר בבע״ח כקטן כגדול את עצמותו בהיותם ג״כ ברואי ה,, למען ידעו, כי גם הבע״ח נקראים מה, בתבל לשמחת החיים כמוהם, וכי גם להבע״ח רגשות כרגשותיהם, להרגיש ולחוש ענג וצער, ואל תשכחו, כי הנער אביר הלב, אשר יביט בענג על החסיל (קאפער) הנפצע, המתהפך בצירים וחבלים או בע״ח המצטער ומפרפר בין מות וחיים, כי ברבות הימים לבו יהפך לאבן, ולא יחוש ולא ירגיש עוד גם בראותו ברעה, אשר ימצא את אחיו, בן — אדם כמוהו, ולא ישים לבו גם על עצמת מכאוביו.
2