חורב תי״זHoreb 417
א׳בחוק השני ידרוש ה׳ ממך בתור זכות הבע״ח, כי הבהמה אשר תעבוד כפרי אדמתך, בטרם נגמר בהם המעשה להיות נחשב בשלימות לקנינך (הלא הוא לפני הפרשת מעשר וחלה, ראה מערכת העדות פרק כ״ב) מכל מתנות האדמה, בטרם תהיינה כלן שלך, כי ״בל תחסום״ את פיה ואל תמנע ממנה את הנאתה בשעת העבודה, לאכול כאות נפשה, כמו בעת הדישה ובעת תשא על גבה משא, אשר תוכל לאכול ממנה וכדומה, ואם באיזה אופן מהאופנים שהם, הנך מפריע את הבע״ח מאכלם, ולוא יהי גם ע״י קריאה או באמצעות פחד, צמאון או הרחקה שלא לצורך מהפרי, אז הנך חוטא נגד החוק הזה ותעשה עולה להבע״ח, אשר יעזור לך בעבודתך, לרכוש לך את פרי האדמה, בעוד החוק יתן גם להבע״ח את הזכות, כי יהנה בשעת עבודתו מפרי הארץ האלה, — רק אם ידעת, כי הפרי ההוא יוכל להזיק להבע״ח, רק אז תוכל למנוע ולהפריע אותו מאכלו (ח״מ של״ח).
1