חורב תכ״גHoreb 423
א׳את העינים, את הפה וכל הנקבים הגלוים של המת סותמים אותם, למען תת להם מצב מנוחה, וגוזזים שערו וצפרניו (כן הוא בי״ד, בכל זאת נוהגים בכל אלה כפי המנהג המקובל ומקודש בכל מקום). את הגוף ירחצו בנקיון למען הראות, כי הנשארים בחיים יכבדו במעטה אחיהם, את חברם, את האיש, אשר יפרד מהם וינהגו עמו מנהג אנשים — על ראש המתים טחים בביצים טרופות (צערשלאגען) בקליפתן, להורות בזה אות וסימן, כי במעגל חיי האדם שוררת התמורה של ״החיים והמות״, וכי אמנם החיים והמות המה רק ״מעגל ״ההתפתחות״, רק התחלפות הצורות של ״המציאות״ (שנ״ב). את פגי הנפטרים יכסו — לילדים פחותים מבני שלשים יום, לא יעשו להם ארון והלואה, אך ילד יותר משלשים יום ישאו אותו באיזה ארון מיוחד ובהלואת מת. — בן י״ב חודש יוציאו אותו במטה כנהוג והעדה יביעו צערם. ילד שמת ולא נמול מוהלים אותו על קברו בחרש או בזכוכית (בבלי ברכה) וקוראים לו שם. ע״ד נשיאת המתים במטה ראה שנ״ח.
1