חורב תס״גHoreb 463
א׳לכן הרגיל עצמך, להכניע תמיד את הבהמית שבך ולהופיע בכל מעשיך ופעולותיך בתור איש באנשים — אבל בכל זאת אל תבוז לגוף, אל תסגף ואל תמית את חלק הבהמה אשר בך, ונהפוך הוא, הן תכלית פעולתך דרושה להיות ההתאמצות לעשות ״שלום״ ולהביא באחרונה לידי פשר והשואה את ההתנגדות בין ״רוח הבהמה ורוח האדם״, אשר בקרבך — ובאופן כזה, אם תשתדל לתת לבהמה שלך את חלקה בחיים, כפי אשר יעד ה׳ להשתמש עמה רק לתכליות כאלה, אשר למענן הביא אותה ה׳ עמך בחוברת — עליך החובה והמצוה, להתאמץ, כי גם הבהמית בך תתעלה במעלתה, להתרומם ולהתקדש בתעודתה, עד כי גם בחיים הבהמיים תוכל להופיע ולהתיצב בתור איש ועבד רצון ה׳ — והנה בגלל החנוך וההרגל, להוציא לפועל את הרעיונות האלה, ולמען הגיע אל תכלית שלמות האדם כזאת קשרו חכמינו ז״ל בחכמה רבה את תקנותיהם אל המעשה הבהמי שלו, שהוא הכי נכבד במעשים הבהמיים של האדם, ואשר מעלתו נכרת גם בזה, יען כי מעשהו זה נעשה באמצעות האבר הכי נכבד ״שהנהו ביחוד כלי יוצר למעשה אנוש נעלה״, הלא הוא ״הפה״ הנועד ״לדבור האדם״. והנה המעשה הבהמי, אשר על האדם על פי תקנותיהם, להפוך אותו למעשה אנוש טוב ויפה, הלא היא ״הסעודה״.
1
ב׳פה האדם על פי מעשיו: ״אכילה ודבור״ — הנהו האבר המקשר יחד את הבהמה והרוח אשר באנוש ועושה שלום ביניהם, לבן קדשו חכמינו ז״ל את ״הסעודה״, להיות הצעד הראשון אל עלוי רוח הבהמה וקדושתה, עד כי ״השלחן הערוך״ בעד כל אחד מישראל נחשב הנהו ״כמזבח״ — לכן בבואך לסעוד את סעודתך, עליך להתעתד כמו אל ״אכילת קדשים״ —
2
ג׳אמנם אם אכול תאכל את ארוחתך רק בגלל ״ההנאה״ לבדח, רק למלאות את תאותך וגרוי החך — כי אז הנאתך איננה שלמה ומתוקנה, להיות ״הנאת אדם״ — וכן עם כל עשית צרכי בהמיותך והספקת דרישות גופך, אם נמשך אתה אליהם רק בגלל הגרוי והתאוה אל ״ההנאה״ לבדה, רק בגלל התשוקה אל ההנאה, אשר אמנם שם ה׳ אותה בך רק בגלל זה, לבל תתרשל במלוא דרישות הגוף וצרכיו.
3
ד׳אולם אם אתה אכול תאכל את סעודתך רק בכמות הדרושה ובכונה נאמנה כי ע״י ״ההנאה״ הזאת תחזק ותאמץ את גופך, להיות בריא אולם ומוכשר לחיים חזקים וישרים בעיני ה׳, לחיי צדק ואהבה, אז גם הנאתך ״אנושית״ היא, אז גם היא תהפך להיות ״עבודת אלקים״ כמו כל מעשיך, מעשה אנוש, בעבודת בוראו; וכמו כן כל מעשה בהמי, אם תרומם אותו להיות מעשה אנוש, ואם תכון רק לעשותו ברעיון כזה ולתכלית כזאת, ורק בה במדה ורק באופן כזה, כפי אשר יצוה אותך ה׳ ובפי אשר יורה לך בדבר קדשו ״בתורתו״.
4
ה׳לכן עליך להכין עצמך אל סעודתך כאלו מוכן ומזומן הנך לקיים ולמלאות עבודת הקדש, כאלו הנך נגש לאכול את ארוחתך ״ככהנים״ עת התעתדו לאכול את ״קדשיהם״, ומפני זה מחויב הנך ג״כ לקדש עצמך כמוהם אל הנאת האכילה ע״י ״נטילת ידים״, וכאשר רחצו הכהנים את ידיהם לפני אכילת הקדשים, גם עליך לרחוץ את ידיך בשבתך לאכול את סעודתך הנהוגה, למען דעת ולמען תלמוד בזה, לקדש גם את המעשה הבהמי ע״י רעיון טהור אנושי לעבודת אלקים — ועם הסעודה יחל בך עלוי רוח הבהמה —
5
ו׳כי מהסעודה המקודשת, להיות סעודה אנושית, תתאמץ אח״כ, לפעול בכלל ופרט את הרמת חפצי הבהמה, כי יתאימו יחד עם רוח האדם ובזה יצלח לך לעשות שלום ואחדות נאמנה בין רוח האדם ורוח הבהמה אשר בך — עלוי עצמותך — או אז ״שלחנך״ יהיה באמת ״מזבח״, אשר יביא עמו סליחה, כפרה, ופעולתו קדושת החיים — אתה תלמוד לדעת, כי אמנם כל חייך, גם החיים הגופניים דרושים להיות ״עבודת אלקים״, מלואים קדושים לתכליות אלקיות, וככה יהיו גם בפועל, אם אך תעשה את כל אלה ברעיון תכלית כזאת וכמצוה עליך בתורת ה׳ בהתגלות קדושתו — לכן בעצם הרעיון הזה נכללו דברי חכמינו ז״ל שהמה מאד נעלים: כל עוד היה המקדש על מכונו, אז היה ״המזבח״ מקור הטהרה והכפרה, אבל עתה, אחרי אשר חרב מקדשנו, הנה ״השלחן ערוך״ של כל אחד ואחד מישראל ימלאו את מקום ״המזבח״ ותעודתו.
6