חורב תס״וHoreb 466
א׳התוצאה הישרה מפעולת התקנות האלה, שהנה ערוכות לעלה ולעדן את רוח הבהמה שבאדם, אם אך נעשה כל זה ברעיון ובכונה, הלא היא ״ההסתפקות״ (מאססיגקייט). הן אמנם, כאשר תקדש את ידיך טרם תגש אל הסעודה, ואם תכון בזה, לדעת, כי גם ההנאה הבהמית שלך תהפך להיות ״עבודת אלהים״, היכול תוכל באופן כזה לקשור את עצמך עד למותר אל גרוי החך ואל התשוקה, אשר נטע ה׳ באדם לעורר אותו לזה, למען על פיה יאבה ברצון, להספיק את צרכי הבהמיים שבאדם ולא יתרשל בהם?! האס תוכל, כל עוד רכשת לך את הידיעה הנאמנה, כי כל הנאתך היא רק בעד החזקת החיים — להנות יותר מעל המדה הדרושה?! — האם לא תירא ולא תפחד פן תהיה על ידי זה בהמה לך — פן תדמה לתעזוה אל הבהמה בהנאתך? — ואם הרעיון הפנימי הזה הוא לבדו איננו עוד די ולא יעצור כח, למנוע אותך ממותרות ההנאה, צרף לזה ברעיונך ושוה לנגד עיניך תמיד את חזות פני האנשים, אשר המה יתמכרו בכל לבבם ונפשם אל ״עבודת הקב״ה״ — אל עבודת החך — אל עבודת רוח הבהמה — וראה, איך אנשים כאלה שהמה עבדי הקבה, עבדי החך ועבדי רוח הבהמה שלהם, איך יחללו, ימיתו ויכלו את אנושיותם — בוא נא וראה את תוצאות האי — הסתפקות: השחתת הגוף, טמטום הלב, מות הרוח — ואז בנקל תקנה לך בראש וראשון בסעודתך את מדת ״ההסתפקות״, שהיא אם כל ״תום ויושר״ וכל מעשה הטוב — וההסתפקות במזונך תקל ממך גם את הכבדות, לרכוש את מדת ״ההסתפקות״, גם בשאר הנאות הגוף והיא המדרגה, להגיע אל הקדושה, אשר אליה יקראך דבר ה׳: ״והתקדשתם והייתם קדושים״!! וכאשר יבארו חכמינו ז״ל : כי גם בהנאות המותרות עליך להחזיק מדה וקצב, אשר יקדש אותך, כי אז קדוש תהיה ותשאר אדון ומנצח על רוח הבהמה אשר בך, גם באחרונה תרים ותעלה אותה אלך, לכונן. את חייך באחדות גמורה, לעשות רצון ה׳ אלהיך, ה׳ אחד, רצון אביך שבשמים, אל הקדוש.!
1